המשבר – טעימה

אני רוצה לומר דבר מה.

הייתי רוצה שנהיה יותר ג'נטלמנים. ג'נטלמן זה מישהו שתמיד דואג שהאנשים הסובבים אותו יחושו בנוח. ג'נטלמן הוא אדם עדין.

הוא בטח לא אדם כוחני שמדבר תמיד בקול רם, שהזמן אץ לו, שלא שם לב שהוא מוחץ אותך עם המילים והמחוות שלו. התנהגות כזו יכולה לגמד גם את המבריקים בינינו.

אנחנו חברה כוחנית, כלומר חברה שהיחסים (בעלי המשמעות) בין היחידים או הקבוצות בה נקבעים לרוב על פי מידת הכוח או האגרסיביות שהאחד מפעיל על השני, ולא בצורה של דיון, נימוסים, שיתוף, הבנה הדדית, דיפלומטיה. חברה שבה אתה חייב להפוך בעצמך לאדם כוחני כדי לשרוד, ולוותר בדרך על הרבה תכונות טובות ונעימות שיש בך.

אז עכשיו, בפרספקטיבה קצת שונה, אני רואה את זה בבהירות גדולה יותר. וזה כואב לי בין היתר כי אני יודעת שהחיים כאן כבר הספיקו לשנות אותי לרעה מהבחינה הזו, וכי עכשיו אני כבר לא יודעת עד כמה אני רוצה לחיות תחת התנאים האלה. מאוד מדכא.