אין סוף לירושלים.

מסיימת לעבוד, הלכתי אתמול לתחנת האוטובוס לחכות לקו שייקח אותי לאותה דירה להלן.

יום של קיץ בירושלים, וקר לי בתחנה המפויחת. מחכה. אנשים על גבי אנשים הולכים ברחוב קינג ג'ורג. מוזרים האנשים בירושלים – הם מסתכלים עלי מוזר. חרדי שמן ונמוך עומד בצמוד אלי. אני מבולבלת.

עמוס עוז כותב ב"מיכאל שלי":

"אין סוף לירושלים…דומיה מתכווצת ברחביה, ברחוב סעדיה גאון, לאחר שקיעת השמש. בחלון מואר נראה מלומד מכסיף יושב אל מכתבתו. אצבעותיו פורטות על מנענעי מכונת-כתיבה לועזית. כאילו אין שכונת שערי חסד תלויה ממש בהמשך הרחוב ובה נשים יחפות סובבות בלילה בין כבסים צבעוניים מתנפנפים ברוח, ובה חתולים ערמומיים חומקים מחצר לחצר. האם אפשר הדבר, שהאיש הפורט על מכונת-כתיבה לועזית איננו חש."

עדיין בתחנה, האוטובוס לא מגיע. איש מבוגר עם כיפה יושב על הספסל ושואל אותי: "את יודעת כל כמה זמן מגיע האוטובוס?". עניתי לו. שואל: "הוא מגיע להדסה הר הצופים?" (הייתה לו רי"ש מתגלגלת). עניתי: "כן". הוא נשאר לשבת. הוא היה נחמד כזה.

אני עומדת שם וכובד העיר לוחץ לי על הרקות. הבתים כל כך שחורים מהפיח, וגם הפנים שלי כבר שחורים. מצמוץ אחד של עייפות, לא החזקתי, והנה הרחוב על כל אנשיו כבר מפחיד אותי. מי אני כאן, מה קשור בכלל ירושלים עכשיו.

עוד הוא כותב:

"…בצפון ירושלים גרה אישה פסנתרנית זקנה. היא מתאמנת בלי הרף ובלי יגיעה. היא מכינה רסיטאל חדש מיצירות שוברט ושופן. נבי סמואל מגדל ערירי עומד בראש ההר מצפון, עומד בלי ניע ומביט יומם ולילה בפסנתרנית הזקנה היושבת לפי תומה זקופה אל הפסנתר וגבה אל החלון הפתוח. בלילה מגחך המגדל, מגחך רזה וגבוה, מגחך כמו לוחש לנפשו: שופן ושוברט".

עולה לאוטובוס הכבד, שמתנדנד בעייפות בעוד שכונת מאה שערים סוגרת עליו מימין ומשמאל. לרדת מאוחר מדי עכשיו – כאן מתחוללת כל יום מלחמת האור בחושך. אני החושך.

הוא ממשיך:

"מי זה יוכל להתאזרח כאן בירושלים, שואלת אני, אם גם יגור כאן מאה שנה. עיר של חצרות סגורות, נפשה חתומה מאחורי חומות קודרות אשר בראשן נעוצים שברי-זכוכית דוקרניים. אין ירושלים. פירורים מושלכים במזיד כדי להטעות אנשים תמימים. קליפות בתוך קליפות והגרעין אסור."

מגיעה, אבל לא הביתה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה אני, ההתחלה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אין סוף לירושלים.

  1. לפעמים פשוט אסור לנסוע באוטובוסים, הם מוציאים ממך את כל העצב שבעולם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s