אדיר אוחיון ונגן העוד הזקן.

מזה כמה שנים שתקופות לא משהו בחיים שלי מלוות בהתאהבויות שונות ומשונות בפרסונות טלוויזיוניות.

זה התחיל בסביבות שנת 2003, עם שובי מטיול סיוטי במזרח ושקיעה בדיכאון מפחיד ובלתי מוסבר. באותה תקופה עוד הייתה לי טלוויזיה קטנה בחדר, מה שעודד שעות של בהייה במסך תוך ישיבה על המיטה בחדר הסגור, בעודי מנסה למצוא פוזיציה נוחה להישען בה על הקיר בלי שייתפס לי הצוואר.
בשנה ההיא עברנו לyes, ואני גיליתי את פלאי התכנית "Saturday Night Live", שהיא, למרות מה שכמה אנשים חסרי טעם אומרים, תכנית מגניבה וכיפית. היום אולי פחות. אממה, באותה תקופה שוקעת בחיי כיכב בה אחד ג'ימי פאלון  – בחור מצחיקול ומגנובי שאין בנמצא נקבה שלא הייתה נדלקת עליו, כל עוד היא בטווח הגילאים 9-13. או שהיא אני.
ידעתי שזה קראש אווילי. ידעתי שזה לא הולם בחורה במעמדי, סמי אליטיסטית עם שאיפות אקדמיות וטעם משובח בכל מיני דברים שהמצאתי. אבל זה היה מעבר לשליטתי. יום אחד ג'ימי סיפר בדיחה מצחיקה במיוחד ב"Weekend Update", משהו על כריסטינה אגילרה, ככל הנראה על היותה שרלילה, ובעודו מצחקק במבוכה כהרגלו אחרי כל בדיחה שהגיש, תסרוקתו הקופצנית והעדכנית מתבלגנת בשל טלטולי ראשו הסקסי, משהו ניצת בי. ככל הנראה היו לי גזים.
מאז הקפדתי לצפות בתכנית כל יום, ואפילו הקלטתי כמה תכניות. נאיבית שכמותי, בחרתי לספר למספר אנשים מצומצם על רגשותי הכנים כלפי ג'ים (ג'ימי זה נורא ילדותי), והם התעקשו ללגלג על יחסינו משום מה. משום מה הם גם ממשיכים לעשות את זה היום, למרות שזה כבר ממש לא זה בינינו.
מוזר, אבל לקראש הזה היה גם פן מוצלח – היכולת להרגיש משהו חיובי או משהו בכלל כלפי איזשהו אובייקט בעולם הפתיעה אותי, והיא הוציאה אותי מהדכדכת הכרונית במידה מועטה, שהספיקה בשביל שאוכל למשות את עצמי החוצה איכשהו.

 למעלה תוכלו לראות שלוש תמונות של ג'ימי החתיך. אחת עם גיטרה, אחת סטרייט, ואחת מגנובה.

 בונוס: שמחפשים בגוגל ג'ימי פאלון, עולה התמונה הזו: איטס טד מוסבי!          

  ted.JPG

פאסט פורוורד לשנת 2007. מספר שנים של עליות ומורדות שמסתיימות בימים אלה במורדה אחת גדולה. המורדה כנראה תלולה מספיק לשני קראשים ברצף, ונתחיל בראשון.

תמיד חמדתי את דוקטור האוס, או את הברנש הבריטי המסתתר מאחוריו, מר יו לורי. בחודש האחרון נקלעה לידי העונה השלישית של הסדרה המצוינת, ומכיוון שאין לי חיים ראיתי את כולה ביומיים. קודם כל אם יורשה לי לומר, שהעונה הייתה נהדרת והסדרה מעולה תמיד ולא מאכזבת ושתימשך לנצח. עכשיו, אחרי הביקורת האובייקטיבית הזו, נתפנה לדון בלורי.
למרות שההיסטוריה של יו לורי רצופת תיאטרון שייקספירי, סדרות בריטיות מתוחכמות והומור משובח, הוא עדיין חתיך בטירוף ועושה לי את זה. דוקטור האוס הוא מבוגר, מחוספס, מלא זיפים, מדבר בקול צרוד עם מבטא האמריקאי המזויף הכי אותנטי שראיתי בחיים שלי, ואף שיר קומי מטופש לא יצליח לחרב את כוח המשיכה הבלתי נדלה שלו. קל לראות מדוע בעת היומיים ההזויים מול המחשב נדלק אצלי שוב אותו פיוז. אני חושבת שהרגע המדויק היה הרגע שבו דוקטור קמרון (ג'ניפר מוריסון, שנהיית משום מה יותר כוסית מעונה לעונה, יימח שמה) מחליטה לדפוק להאוס בוסה כי היא חושבת שהוא גוסס – והוא מנשק חזרה! (זה היה היום בערוץ שלוש, תתגברו). וכך בעודי בוהה במסך, חטיף שוקולדי כזה או אחר נמס לו בידי המיוזעות, מתקרבת כדי לראות יותר טוב, ניצת לו עוד קראש.

hugh-laurie-montage.JPG
 
מימין: דוקטור האוס תמה, באמצע: מנסה לפענח דיאגנוזה מסובכת, משמאל: חתיך.

 בונוס: יו לורי ב"פתן השחור" – יאיקס!

   hugh_laurie_from_blackadder.jpg

אבל העונה נגמרה מהר מדי, ומעט הרגש שלורי הצליח לחלץ ממני לא הספיק כדי להוציא לי שוב את הראש מחוץ למים, עד שהגיע השבוע האחרון ועמו תגלית מפתיעה.

בימים האחרונים אני מקדישה את רוב זמני לשני דברים: עבודה משעממת, וקריאה מהתחלה של הבלוגים המעולים של תום וש. כהן, שמסתבר שלאורך כל העונה של כוכב נולד כותבים סיכומים היסטרים של התכנית. כן כן, אני רואה מלא כוכב נולד וגאה בזה, בערך, והבלוגים האלה הצחיקו אותי עד מאוד.
כבונוס לצחוקיה, נזכרתי באדיר אוחיון המעולה שהודח לאחרונה. במהלך העונה ראיתי אותו, אבל תמיד עם המון זמזומים מסביב ולא הצלחתי באמת להתרכז. עכשיו החלטתי לתת לו כבוד קטן ולשמוע אותו שוב, באתר קשת המעפן. בנוסף ל-370 פרסומות אפשר לראות שם גם את הביצועים שלו ל"מחכים למשיח", ול"לצלול" המקורי.
עכשיו תראו. בתור מישהו שכתחביב אוהבת לקרוא לעצמה (בבלוג בלבד) זמרת, אני אתיימר גם לתת פה אינפוט לגבי מיהו זמר אמיתי בעיני. זמר אמיתי, מעבר ליכולות הטכניות שרבים יכולים להתמחות בהן, הוא מישהו שכשהוא שר יש לך לרגע צמרמורת. ואתה יודע, משום מה אתה פשוט יודע, שלא משנה מה הוא ישיר, איזה מילים יצאו לו מהפה, איזה לחן, זה יהיה יפה, וטוב, ונכון. והבחורצ'יק הזה הוא זמר אמיתי.
נכון, אני די בטוחה שאדיר הוא עדיין ילד קטן ואולי אפילו די טיפש. אבל זה הקטע – לא אכפת לי. אמן טוב לא צריך להיות אינטלקטואל בכלל, אפילו לא חכם. הוא צריך להיות אמן, בעל רגש נכון, והנה אדיר הזה פשוט כזה. תקראו את המילים של השיר שלו:  

"תקלף את הפצעים
תחשוף את מה שלא יודעים
תראה לאנשים
כמעט כולם רוצים,
כולם רוצים פצעים פתוחים
תראה לאנשים
ואז תוכל לראות,
במקום לעוף
תתחיל לצלול. 
תצלול, אל תיפול." 

על אף שניתן לבקר אותו ממיליון כיוונים, אני חטפתי צמרמורת רצינית כשהוא שר את השורה "כולם רוצים פצעים פתוחים" (ניתוח בשקל של מישהי שהבריזה באופן קבוע מספרות: כולם רוצים לראות את הפצעים הפתוחים. אף אחד לא רוצה שתעוף, כולם רוצים לראות אותך נופל. אם תראה את זה תצליח לא ליפול, אלא לצלול, כלומר לשלוט בנפילה שלך).
בקיצור, קיבלתי את הצמרמורת שלי, הפיוז שוב קפץ וניצת לו קראש חדש שבינתיים מחזיק.

adir.jpg

למעלה: אדיר אוחיון, שהוא לא באמת חתיך, אבל יש לו עיניים יפות.

זה קורה לי עם כל מיני מוכשרים כשחושבים על זה. גם ג'ימי פאלון מנגן על גיטרה, ויו לורי מנגן על פסנתר, גיטרה ומפוחית. ופעם נדלקתי קצת על גבר בגיל העמידה שניגן על עוד.

לסיכום העניין, אדר מתדרדרת למחוזות אפלים אך אי"ה תחלץ מהם בעזרת הליבידו בן השמונה שלה.

נתראה בעוד הרבה זמן. אני חייבת לפנות לעצמי פנאי כדי להילחץ מהעובדה שאני עוברת דירה ובמקביל להמשיך להיות לא פרודוקטיבית להפליא.
שלום שלום. 

פוסט זה פורסם בקטגוריה אני. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על אדיר אוחיון ונגן העוד הזקן.

  1. גזים. חה!

    אני חושבת שהתאהבויות חולפות בפרסונות טלוויזיוניות זה לא מזיק בכלל. כל עוד זה לא איתי שגב…

  2. אריאל הגיב:

    אז אני חושב שיש משהו לא בסדר בקראש על אדיר אוחיון. ג'ימי פאלון, נו מילא. אבל יו לורי הוא תותח וזו פשוט עובדה. כך שאני מציע לטפח את ההתאהבות בזה האחרון.
    מה שכן מעניין מאוד זו הפסיכולוגיה מאחורי ההתאהבויות באנשי שו-ביז בזמנים קשים. מה ההסבר שלך?

  3. אדר הגיב:

    אני לא יודעת אם יש לי הסבר פשוט לזה.
    "להתאהב" במישהו שנמצא על המסך זה משהו מאוד שונה מלהתאהב סתם – יש בזה משהו מאוד נקודתי, מאוד לא מוסבר, כשאני נמצאת בעמדה שבה אני פשוט יוצקת אל תוך המישהו הזה את כל מה שהייתי רוצה באותו רגע. ולא מעניינת אותי המציאות, לא מעניין כלום. אני לבד, אבל אני מרגישה משהו, זה מנחם כזה.
    אמרתי שאין לי הסבר פשוט, ואכן הצלחתי להימנע מכל הסבר קוהרנטי.

  4. דרור שניר הגיב:

    ראיתי בחודש האחרון את כל העונות של "הפתן השחור" מחדש, ולא זיהיתי את יו לורי בכלל (ובעצם אפילו לא עשיתי את הקישור בגלל השם – הוא פשוט לא נראה דומה עם כל האיפור הזה!). ואני שמח לשמוע שהעונה השלישית כולה טובה – אני רק באמצע.

  5. אדר הגיב:

    איזה כיף לך שאתה רק באמצע – אני קצת מצטערת שראיתי את כל העונה מהר מדי.

  6. פוזי הגיב:

    אני ראיתי את 3 העונות של the office בערך בשבוע, כשעונה וחצי ראיתי ביומיים. אכן מהר מדי…
    ואת צודקת לגמרי לגבי עניין ההתאהבויות המסך המטופשות האלה. נראה לי שזה סוג של אסקפיזם קיצוני.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s