תשס"ח! היאח!

לכבוד השנה החדשה החלטתי לכתוב פוסט על נושא מעודד במיוחד: הרוע.

בכולנו יש מידה מסוימת של רוע. בראייתי, הרוע אינו תכונה מולדת ("יש אנשים שהם פשוט רעים"), ואינו תכונה לא מולדת ("כל אדם נולד טוב"). הרוע הוא בכלל לא ממש תכונה. הוא יותר צורה של התמודדות עם הזולת, החברה, העולם, כל מה שנמצא מחוץ לי. בניגוד לאנשים מסוימים, אני כן חושבת שהרוע הוא דבר קיים, תופעה, שניתן להגדיר אותה אם ממש מתאמצים, ושבהחלט לא "הכל יחסי".

נפתח בהסתייגות: הרבה אנשים מנסים להבין מה זה להיות "רע" על ידי בחינה של משהו שאנחנו רואים אותו כרוע הקיצוני, המוחלט, השטני, העושה את הרע לשם הרע בלבד. קשה לי עם ההגדרות האלו וקשה לי עם הבחינה של המוחלט. אני לא מאמינה שיש רוע מוחלט. השטן אינו קיים – את הרע עושים אנשים ואיש אינו עושה מעשה רע לשמו.
הרוע הגדול ביותר נעשה לא לשם הרוע ולא לשם הטוב. הוא פשוט לא נעשה לשם כלום. הוא ה"סתם". וזה מה שהופך את הניסיון להתמודד איתו וליצור "צדק" לכמעט בלתי אפשרית, לצערי הרב.

אמרתי שהרוע הוא צורת התמודדות שלנו עם העולם, ומזה נגזרת מידת הרוע השונה שיש בכל אחד מאיתנו. אני רוצה לתת דוגמא שמבחינתי מייצגת את מה שאני רואה כרוע.
מישהי שאני מכירה עובדת בחברה סלולארית. בחורה מסודרת, מטופחת, חביבה, חייכנית. במפגש חברתי היא סיפרה לי איזו אנקדוטה על משהו שקרה בעבודה, כשאיזה לקוח ביקש ממנה לבצע דבר מה שהיא הגדירה כמצחיק וטיפשי, אבל היא הבטיחה לו לעשות את זה בכל מקרה. ולאחר מכן? – "נראה לך שעשיתי את זה? יאללה, שילך לחפש! למחרת אמרתי לו שהמנהלת לא מרשה לי וזה הכל".
ס
יפור, קטן, כמה כאלה אנחנו שומעים ביום? סידרתי לו, קימבנו אותי, אמרתי לו, לא שילמתי, מה זה משנה, נו שטויות, עזוב אותך, זה סתם, סתם סתם סתם.
אחד, ועוד אחד, ועוד אחד, ויצאה לנו פה מערכת מורכבת, כבדה, עצלה, גוררת רגליים בבוץ וברפש, נאבקת בגלגלי השקרים, המעקפים, עצימת העיניים וסתימת האוזניים, ההתכנסות בתוך האני המפוחד.

נראה מוזר, לא? גם אני ככה. גם אני עושה את כל זה, גם אני מפחדת. לכן אמרתי שיש בכל אחד מאיתנו מידה של רוע. מהתבוננות אמיתית פנימה אתה תמיד יכול לדעת מה עמד בבסיסה של פעולה שעשית.
קאנט אמר שמידת הטוב של מעשה נמדדת על פי הרצון הטוב שעומד בבסיסו, ולא על פי תוצאותיו. אני אומרת, ויסלח לי עמנואל, שאמנם מוסריותו של מעשה לא נמדדת על פי תוצאותיו, אך גם לא על פי הרצון הטוב. התופעה שנקראת "רוע" היא מידת המודעות של האדם העושה, לסובב אותו ובייחוד לעצמו. במילים פיוטיות יותר:
הרוע – הקמת חומות ומגננות בין הפנים והחוץ.
הטוב – הכנות, הרגישות, הפגיעות. היכולת להסתכל בעיניים, להיות נוכח.

מדוע אותה בחורה שמרחה את הלקוח עשתה מעשה רע? כי המעשה נעשה "סתם", כאוטומט, על מנת להגן על נפשה של הבחורה מן הצורך להישיר מבט ולומר את האמת. הוא לא גרר אחריו ייסורי מצפון.
העוולות הגדולות ביותר בעולמנו נעשות באותו אופן ממש. מרבית אנשי הציבור ואנשים אחרים בעלי עצמה נושאים מולם שריון עצום המפריד בינם ובין הממשות. מרבית ההחלטות שאנו מקבלים נעשית לא מתוך שיקול דעת עמוק, כי אם, כמו אצל אותה בחורה, מתוך אוטומט אטום. תחשבו על פוליטיקאים ושחיתות. תכל'ס, מה אתם חושבים, שהם יושבים במשרדים שלהם ומחככים ידיים כמו מיסטר ברנסים שמנמנים? אנחנו הרי יודעים איך זה עובד: בסך הכל הוא עשה טובה למישהו. הוא לא חשב. הוא לא חשב למה, איך, מה יקרה, מה נכון לעשות. הוא עשה את הדבר הטבעי, הקל. לא רצון טוב ולא רצון רע. סתם. לכן הוא מגן על עצמו באופן כה נלהב, לכן חרטה מצדו היא דבר כמעט בלתי אפשרי, אלא אם כן יתחולל בו איזה תהליך פנימי עמוק מאוד.

מדוע יש בנו מידה שונה של רוע? כי לאורך החיים אנחנו משתנים ולומדים איך להתמודד עם העולם. אנשים מבוגרים בדרך כלל רעים יותר מאנשים צעירים, אלא אם כן הם עשו איזו תשובה. כי ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו לומדים להעמיד פנים רק כדי שהיום יעבור מהר יותר. נימוסים, חיוכים, "כן אה"?, "יאללה מותק, נדבר", "אין בעיה". כמה פעמים אמרנו את הדברים האלה ולא התכוונו אליהם אפילו קצת? אנחנו יכולים לראות אחד את השני, את מה שקורה בפנים, ויכולים גם להראות את עצמנו, אבל לא רוצים – כי זה כואב, קשה, לא מצחיק, מסובך.
גם אני היום רעה יותר. העיניים והלב פחות פתוחים היום.

בלב כבד אני אומרת בעצם שהאידיאל הוא לחשוב ולשקול טוב טוב כל מעשה ולהימנע מלפעול באופן אוטומטי. אישית, אין לי כוח לזה. אני גם לא מרגישה מוכנה לזה מנטלית. אבל זה הדבר הראוי. צריך להדגיש שלא יצקתי תוכן למעשה הטוב, כי הטוב הוא לא מעשה, אלא אופן התמודדות ותקשורת עם הסביבה ובעיקר עם עצמי. אני מאמינה בזה באמת ובתמים, על אף שאני יודעת שזוהי הגדרה בלתי מדידה ובלתי אפשרית ליישום.

שנה טובה.

 olmart.jpg

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על תשס"ח! היאח!

  1. מרגוליס הגיב:

    פוסט מצויין. מסכים עם כל מילה.
    שתהיה שנה טובה.

  2. איילת הגיב:

    פוסט מרתק, ומאוד מעורר למחשבה.
    בתור מי שחושבת לאחרונה הרבה יותר מדי על רוע, ועל רדיקליות של רוע, קיבלתי נקודת מבט אחרת.

  3. ד.ט הגיב:

    פוסט יפה מאד חוץ מהדבר הזה בסוף.

    גם אני חשבתי פעם על הרוע – חשבתי על זה שכמעט אף אחד לא מגדיר את עצמו כרע. אפילו פושעים למיניהם. אנשים אולי יודו שהם עשו מעשה רע אבל ימצאו הצדקות. אני מאמין שאלו הצדקות כנות – כלומר איש אינו מודה, גם בפני עצמו, שהוא אדם רע.

    לולא זה היה כך, אז מחשבה ושקילה ופעולה לא אוטומטית לא היו מובילות, בהכרח, למעשים טובים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s