פוסט לא פוגע.

מאז שאני ילדה קטנה אני מרותקת מנושא היחסים בין בני האדם וה"טבע", מונח מעורפל אך מספק לצורך העניין. מהרגע שבו הבנתי שלנו כבני אדם יש פוטנציאל גבוה להזיק לטבע ולהשמיד יצורים חיים, ולא רק זה, אלא שאנחנו אשכרה בוחרים לעשות את זה, נכנסתי לדילמה אינסופית בין ההערצה והכמיהה לטבעי ובין המחויבות שלי לבני אדם ולעצמי.
עד לפני כמה שנים הסתובבתי בעולם כשאני מאוהבת נואשות בעולם החיצוני, בממשות. במיוחד קסמו לי דברים חיים, כלומר חיות, עצים, פרחים, ירקות, אבל גם גבינות, מדרכות, פנסים, בניינים, עננים, ירח ושמש. בשלב מסוים הייתי מוכנה לזרוק הכל וללכת לגור במערה (כמו החברה האלה), רק כדי לא לפגוע בשום חבר בקהילה הטבעית. התערבבו לי בזה גם אלמנטים דתיים של הערצה לבריאה וגם קצת שנאת אדם (אבל זה כבר לספת הפסיכולוגית). במשך שנים לא תרמתי דם כי הייתי משוכנעת שהרפואה המודרנית תורמת לציפוף האוכלוסייה בעולם ושצריכים להיות פחות בני אדם (אבל לא גיליתי לאף אחד שזו הסיבה).
האמת,
במידה רבה אני עדיין מאמינה בדברים האלה היום. הבעיה היתה שככל שהתבגרתי התחלתי לאהוב גם אנשים, ופתאום נהיה לי נורא מוזר כל הקטע של או הם או אנחנו. רציתי ששנינו נהיה. התחלתי לחפש פתרונות. ראיתי כמה סרטים, קראתי כמה עיתונים, וקיבלתי את הרושם שהתשובה חבויה בתרבות, ובכסף, ובכוח. אז תרגמתי את המילים האלה למקצועות באוניברסיטה, והלכתי ללמוד פילוסופיה, וכלכלה, ופוליטיקה.
לא מזמן סיימתי.
זה לא עזר לי.
אני יושבת בתוך ערימה של ספרים על אתיקה סביבתית, וזה לא עוזר לי. זה לא כמו שהבטיחו בברושור.
העבודה האקדמית מרחיקה אותך מהממשות. היא משכך כאבים, היא עושה "סדר", כמו טקס חסר משמעות אך מרגיע, כמו לשטוף ידיים אחרי פיפי. לפעמים נדמה לי שהסיבה העיקרית שבגללה קיימת האקדמיה היא שאנשים ממש לא אוהבים להיות מופתעים. אז הם מנסים בכל כוחם לחזות מה יהיה ולתת פרשנות להכל, עד שנכתבים כבר כל התרחישים האפשריים, ואז, למרות שאי אפשר למנוע שום דבר, לפחות אין הפתעות. טקס מנטאלי, אובססיבי, קומפולסיבי, אדיוטיבי, נרטיבי, לא קונסטרוקטיבי, דקסטרטיבי (that’s not a word).

איזו אכזבה. יוצאת לי עבודה סמינריונית מאוד שטותית. בטעם תותית. מממ… תותית… עבודה זו מוקדשת לתותית.

300px-giraffe-closeup-head.jpg
                 תותית.

פוסט זה פורסם בקטגוריה אני, עלים ירוקים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על פוסט לא פוגע.

  1. Someone please shoot me.
    Please.
    Good Day.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s