לפני הכל, אזהרה: התחממות מוחית עלולה לגרום לכתיבה באיכות ירודה.
היום הצטרפתי לפייסבוק.
לפני שלושה שבועות בערך הייתי אדם אחר:
לומדת לתואר שני.
יורקת על חלומותיה הכמוסים.
צפונה בחדרה הקפוא.
ולא יודעת מה זה פייסבוק.
לפני שלושה שבועות בערך למדתי בכלל שיש דבר כזה. (אגב, אם קיים משהו בעולם הזה שמתקרב בהגדרתו יותר ל"בועה" אנא גלו לי).
והיום, היום אני כבר שם. הוא פתוח עכשיו. הוא מחכה לי. מישהו כתב לי משהו. יש איזה גאדג'ט שמחכה שאני אעשה איתו משהו חשוב במיוחד. תמצית הכלום עלי אדמות. אני לא יכולה להתרכז לשנייה וחצי.
אה, אגב, היום אני כבר לא לומדת לתואר שני.
קצת פחות יורקת על חלומותיה הכמוסים.
החדר עדיין קפוא.
והפייסבוק עדיין פתוח. כבר אמרתי פייסבוק בפוסט הזה?
כשאתה בפייסבוק אתה מרגיש אשם. כל הזמן אשם. לכן אתה עובד מהר, אתה לא קורא עד הסוף אף פעם, ואתה תמיד עם רגל אחת בחוץ. לא נעים לך. מה זה זה. טוב, רק עוד שאלה אחת בטריוויה על סקראבס. מי כותב את השאלות האלה, בחייאת. טוב, בוא נכתוב שאלה. אתה צריך להשתין. אבל אם תקום ותחזור, סימן שאתה באמת יושב עכשיו על הפייסבוק. ואתה כאן כבר שעתיים. אתה צמא, אבל אם תקום ותחזור זה אומר שאתה כזה אפס, שאתה יושב מול הפייסבוק עם שתייה, כמו הקומיק בוק גאי הישראלי. ג'יזס.
אתה הולך ומפתח הפרעת קשב בלתי ניתנת ל… שנייה רגע..
אורי לשם שלח לי הודעה! פחח, איזה קטעים. מה אמרתי? אה כן, בקיצור
מי חשב שאנשים שהפסקתי לחשוב עליהם עדיין קיימים, נושמים? מתהלכים בעולם הזה?
מי חשב שכולנו, כל הבלוגרים, החכמים, המודעים, הפלצנים, האינטלקטואלים, כולנו כאלה ילדים קטנים שאוהבים לשחק עם חיות ולבעוט אחד בשני?
הפסקת עדכוני בלוג. התכוונתי לקרוא את "ירושלים האחרת", אבל במשפט השני התייאשתי. משהו על ליסבון במאה השמונה עשרה. נשמע מעניין, באמת. אבל אני עכשיו לוקה בADHD לוקאלי, מצטערת עמית.
הלחיים שלי חמות והראש קצת סחרחר.
זהו, זה סיכום היום הראשון שלי בפייסבוק. נדמה לי שכדאי ללכת לישון עכשיו.
אה, ובקרוב אי"ה – פייסבוק: בעד ונגד, שיתוף פעולה נדיר עם אחד כלכלן מתוסכל.
סלט ירוק 
משובח.
משעשע פלוס…
הכל נכון, זה יציר השטן, בזבוז זמן קלוסאלי וכמו שאומרים בערוץ E , גילטי פלאז'ר…
אבל הידע שלי בגיאוגרפיה השתפר פלאים….
הכול נכון. וזה הולך ומחמיר עם הזמן.
פשוט נכון. נקודה.
למה הפסקת ללמוד?