חברים, חברות, בימים האחרונים נחשף בפני פן משונה בחברה הצרכנית שאמנם ידעתי על קיומו, אך עד עתה לא חשתי בעצמתו הרגשית:
שיווק רב שכבתי, שר"ש בשבילכם, יש האומרים שיווק רשתי ויש האומרים ששיווק רשתי זה בכלל משהו אחר. אני לא יודעת. האמת היא, שאני ממש לא מתיימרת להעשיר את עולם הידע שלי או שלכם בפוסט הזה, אלא רק לחלוק איתכם את רגשותיי בנושא.
אני יוצאת מנקודת הנחה שאתם יודעים משהו על התופעה, אבל רק בשביל הרקורד בוא ניקח הגדרה מויקיפדיה (כי זה הכי קל):

שיווק רב שכבתי (שר"ש) או שיווק רשתי, הוא שיטת מכירה בה סוכן המכירות מקבל רווחים הן על המוצרים שהוא מוכר והן על המוצרים שנמכרים על ידי אלו שהוא מוכר להם, במבנה של פירמידה, כאשר הרווחים גדלים ככל שעומק הפירמידה של הסוכן גדלה. לכל חברה יש את המבנה ותוכנית התגמול הייחודית לה. הסוכן ברוב החברות, מתוגמל בראש ובראשונה על גיוס סוכני מכירות נוספים.

אוקי, אפשר להמשיך.
סבתא שלי הייתה מעריצה שרופה של מוצרי הרבלייף. היא האמינה שיש בהם סגולות מרפא לגוף ולנפש והייתה שותה כל יום כוס תה צמחים מגעיל עם ריח של דשא. אני קיבלתי את זה כמובן מאליו וחשבתי שהמיץ המעופש הוא אכן פלאי. מצד שני, קיבלתי כמובן מאליו גם את זה שלסבתא יש מספר על היד, ככה שזה לא שווה מי יודע כמה.

אנשים שמתעסקים בשיווק רשתי גורמים לי לחוש שלא בנוח. בוא נלך רחוק יותר: אנשים שמתעסקים בשיווק גורמים לי לחוש שלא בנוח.
מה זה שיווק? אם אני עומדת מול שורה של מוצרים ורוצה לבחור את הטוב מביניהם, אני צריכה לקבל אינפורמציה קונקרטית ואמינה על תכונות המוצרים כדי שאוכל להחליט האם הם מתאימים לצרכים שלי. את האינפורמציה הזו יכול לספק לי מחשב. אם כך, למה צריך משווק? או. היתרון הגדול של השיווק הוא שעושים אותו בני אדם. למה זה יתרון? כיוון שבין בני אדם יש תקשורת מסוימת, שמכילה מחוות מסוימות, שנועדו למעשה ליצור אמון. היתרון של אמון בין בני אדם היא שהוא מאפשר להם לעשות דברים ביחד ולחיות יחד בשלום.

המשווק לוקח את התכונות היפות של התקשורת האנושית ומזייף אותן על מנת ליצור אמון. למשל, המשווק יודע שצריך לחייך אל הלקוח, על מנת שהלקוח (באופן לא מודע) יחוש אמון כלפי האיש ולכן כלפי המוצר. המשווק יושב מול הלקוח באופן אישי בזמן שהוא מספק לו אינפורמציה, חלקית ברובה, מאותה סיבה בדיוק, והוא יוצר פרסומת מאותה סיבה.
המשווק הוא, ללא עוררין, שקרן. אם הוא לא היה שקרן, לא היה בו צורך. אם לא היה בו צורך, לא היה קיים מקצוע כזה. מעצם קיומו של המשווק נובע כי הוא שקרן.

שיווק רשתי. רב שכבתי. פירמידה. חבר לעבודה התקשר אלי לפני מספר חודשים בהצעה להצטרף ליוזמה מהסוג הזה. מסתבר שאחיו ואשתו כבר השקיעו. 10,000 שקל השקעה התחלתית, משם השמיים הם הגבול. רק צריך לגייס עשרה חברים. שימכרו איזה קרם או מיץ או משהו. ויקנו בעצמם גם.

פורום "יזמות וניהול עסק" בתפוז:

  • אומר אלמוני: "שרש הוא מלכודת לפתאים. תתרחק מזה כמו מאש".
  • עונה לו איציק לביא מ"סאנריידר":
    "בהחלט מסתתר משהו חיובי בשר"ש
    אבל זה כמו שורשים של עץ
    צריך קצת לחפור על מנת לגלות אותם
    רוצה לדעת קצת יותר?
    אתה מוזמן ליצור קשר איתי.
    החלומות של אתמול, הם המציאות של מחר.
    זאת השמש שלי ואתם מוזמנים (+ מלא אייקונים של שמש.)"
  • ומייד מוסיף ירון תגובה ארוכה במיוחד ובה סיפור אישי: "שרש יכול להיות עסק מדהים אם עושים אותו נכון. אני רוצה לשתף אתכם בסיפורי האישי. (מכאן ואילך נפרש סיפור ההצטרפות לחברה) לפני כ-7 שנים… ראיתי מצגת עסקית של החברה… את יום המצגת סימנו בעלי ואני (לירון יש בעל?) בווי גדול. כל השאר הוא היסטוריה, העתיד מבחינתנו נראה רק ורוד".
  • המגיב סקסטוב מביא אותה בהפוכה: "פשוט מדהים. לפחות תשקיע. את אותה הודעה ב-ד-י-ו-ק רשמה כאן מישהי לפני מס' ימים (גם היא כמובן עשתה copy paste).לפחות היית משנה ללשון זכר מלשון נקבה. קראת בכלל את מה שהעתקת לכאן?".
  • הכותרת של התגובה הבאה מאת גור: "שרש יכול להיות עסק מדהים אם עושים אותו נכון".

הקינוח שלנו להיום, באדיבות האתר של חברת ניק"ן בישראל:
אם היינו יכולים להראות לך דרך שתשפר את איכות חייך בצורה משמעותית.תרוויח חיים נטולי מתחים, מאוזנים, סגנון חיים חדש, ביטחון כלכלי והכי חשוב, הידיעה שבשביל כל שקל שהרווחת, עזרת למישהו להרגיש טוב יותר…לא היית שוקל זאת כהזדמנות חייך?
יסוד ההזדמנות העסקית של ניקן מבוסס על טכנולוגיות מובילות של מוצרים לאיכות חיים המכוון לנקודות העיקריות המטרידות אותנו בעידן המודרני, מתח, אי נוחות, בריאות ואיכות חיים.
ניקן – ההזדמנות העסקית מספר 1 במילניום החדש
.

ואיך כל התיעוב הזה צף לו?
היום נפגשתי עם אדם המנהל את מערך השיווק של אחת מחברות השר"ש המובילות בישראל. בזמן הפגישה בכלל לא ידעתי שזה מה שהוא עושה, אבל נשבעת לכם שמשהו שם היה נראה לי מוזר בטירוף. אולי הברכות הלבביות מדי (המילה "קסום" חזרה על עצמה באופן כפייתי), אולי המבט הישיר מדי לתוך העיניים, אולי המיץ המוזר שהוא הציע לי לשתות (טעם של תירוש). בדקתי את השם בגוגל, וזה מה שיצא. נזכרתי שאני לא מחבבת משווקים. חשתי בחילה קלה. כנראה שכבר לא נעבוד יחד.

פוסט זה פורסם בקטגוריה אני, כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על

  1. מורד שטרן הגיב:

    🙂

    מסכים עם כל מילה, כמעט ונכנסתי בעצמי לקשקוש הזה, צריך להיזהר, אין קיצורי דרך. צריך לעבוד קשה בדרך למרצדס…

    אחי התחיל עם זה וחשב שיכבוש את העולם. הפסיד 1700 שח סתם ככה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s