נקודות

1. It's not o'clock.
2. גם לכם קורה לפעמים שאתם פותחים ויקיפדיה והאינטרנט נבהל ונותן הודעת שגיאה?
3. פתחתי ויקיפדיה (בזמן העבודה) כדי לבדוק כמה עובדות על "בריטניה הקטנה". תודה לשותף על הפנינה.
4. השעה רבע לשוקי, ובעיירה שפעת גברת אדר נמצאת בדרכה לאכול ארוחת צהריים. אני עצמי לא אוכל ארוחות צהריים, שכן אין לי קיבה.
5. אני יצור של שגרה בעיקרון, כך שכשהתחלתי לעבוד סיגלתי לי הרגל לצאת מהמשרד כל יום בשתיים עשרה וללכת מספר דקות למסעדה (נו, קפיטריה) חלבית כלשהי שהכרתי עוד מלפני ועל כן נסכה בי תחושת רוגע. עברו שבועיים, עבר חודש, עוד סנדויץ' ביצה, עוד סלט ביצה, עוד הפוך ועוד הפוך. עד שלפני שבוע נפל דבר.
6. אני: "שלום, אפשר.."
המוכר (קוטע אותי): "אז מה היום, סלט או סנדויץ'?"
7. מיותר לציין שמאז לא חזרתי לשם.
8. הלוואי שהייתי מהאנשים האלה שהיו צוחקים איתו ועל עצמם בטוב לב ובחינניות, אוכלים את הסנדויץ' שלהם ולא מקדישים לזה עוד שניה וחצי של מחשבה, כיאה לנושא נחות ואינפנטילי כמו מי שם לב מה אני אוכלת ומתי.
9. In Britain, if a Policeman spots a fat person on the street carrying a chocolate bar, he is allowed to shoot him.
10. אבל אני לא. לא יכולתי לחיות עם המחשבה שיש אדם שמזהה אותי ויודע מה אני אוכלת כל יום, אולי אפילו מגחך על הקבעונות הקולינריים שלי. ואולי הדבר הגרוע מכל, וסליחה אם משתמעת מזה יהירות, אולי הוא קצת דלוק עלי? אולי זו הדרך שלו להתחיל איתי? ללגלג עלי בחביבות כדי למשוך את תשומת הלב שלי?
11. Britain, Britain, Britain. We've had running water for over ten years, we have a tunnel connecting us to Peru, and we invented the cat.
12. שקט פה בעבודה בשבוע שלפני פסח. כאילו כולם כבר התייאשו מבאמת להספיק משהו לפני החופשה ויצאו לשביתה איטלקית. ואולי זו רק אני שמבזבזת את הזמן באופן שממש לא הולם בחורה שרק התחילה לעבוד ושצריכה לפחות לנסות להרשים אנשים בחריצות ובדקדקנות שלה. כל שניה שבה אני נכנסת לאינטרנט נדמה לי שמחלקת המחשבים עוקבת אחרי המסלול העגום שאני עושה מסתם לבדוק מיילים ללבדוק בלוגים, ynet, ערכים אקראיים בויקיפדיה, ולאחרונה השפל: משחקי מילים בפייסבוק.
13. Computer says no
14. זה נורמלי? לא יודעת. אולי כולם עושים את זה? איך בכלל אנשים יכולים לעבוד ולשמור על ריכוז במשך 8 שעות או יותר? אני, על כל חמש דקות עבודה דעתי נודדת לעוד חמש דקות. הפרעת קשב וריכוז אין לי, זה בטוח. התיאוריה הנוחה שגיבשתי לעצמי היא שבחמש דקות שאני כן עובדת אני נותנת עשר דקות של אדם רגיל. ונראה אתכם מנסים להפריך את זה!
15. ולקינוח: אבק. Dust. Anybody? No? High in fat, low in fat? Dust. Anybody? No? Dust. Anybody? No? Dust. Anybody? No? Dust. Anybody? No? Dust. Anybody? No? Dust. It's actually very low in fat. You can have as much dust as you like.

פוסט זה פורסם בקטגוריה אני, טלויזיה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על נקודות

  1. זה פוסט מאד משעשע. אני מתבשם באליטיזם של עצמי בכך שהבנתי מה שכתוב כאן. יו הו!

  2. אדר הגיב:

    אגב, השותף הוא גם חבר מאוד מאוד טוב, לא סתם שלום שלום תשטוף כלים אחרי שאתה אוכל אפשר להשתמש לך בשמפו אני אחזיר לך שבוע הבא רוצה להתחלק בשמן זית אגב נכנסת לי לצד של המדף במקרר. לא כזה.

  3. ברק הגיב:

    אדר, פעם, מזמן, כשהייתי צעיר, ממש צעיר, היה איזה פאב קבוע שהייתי הולך אליו והיום המאושר בחיי (נכון לאותה תקופה, בכ"ז, הייתי צעיר) היה כשרק נכנסתי והמלצרית הגיעה ישר עם הבירה הנכונה ועם הטוסט הנכון לפי כל ההגדרות.
    אין, אין תחושה יותר טובה מזו שאדם שמשרת כל יום עשרות (או מאות) אנשים מכיר אותך וזוכר אפילו מה אתה אוהב.
    אני אומר, תחזרי לחלביה ההיא. מישהו שם לב אלייך ומשקיע כמה תאים אפורים בלזכור שאת אוהבת סלט או סנדוויץ ביצה. איך זה יוצא רע?

  4. בַּיִם הגיב:

    אני כמו ברק ממשיך והולך דווקא למקומות בהם זוכרים אותי ומקבלים אותי במאור פנים, סוג האוכל פחות חשוב לי מהחברה והשרות האישי.

  5. Brutus הגיב:

    נו, זה כמו בצ'ירז:
    Sometimes you want to go
    where everybody knows your name
    and they're always glad you came"

  6. אדר הגיב:

    וואו, הייתי בטוחה שחבורת הבלוגרים הניורוטים שמסתובבת פה תסכים איתי, אבל מסתבר שכולם פה נורם.
    בכל מקרה, חשבתי לחזור היום, אבל בסוף לא חזרתי.

  7. אופיר זמר הגיב:

    If your car doesn't already have a boot, you can buy one in a car boot sale
    (אם אני זוכר נכון, תורגם לעברית כך: 'אם יש לך רק יד אחת, אתה יכול לקנות בחנות יד שנייה')
    ואני, לפחות, בהחלט מזדהה עם התחושה שלך לגבי הקפטריה. היה לי מקרה דומה ובאמת נמנעתי לתקופה לא קצרה מלחזור לשם. יש משהו לא נוח בהסרתו של מעטה האנונימיות, לא?

  8. אופיר זמר הגיב:

    (אין לי מושג איך נקלע לשם הסמיילי – אני רק ניסיתי לסגור סוגריים)

  9. אדר הגיב:

    עניין הסמיילים האקראיים מוכר אך מתסכל…
    תכנית גאונית, תרגום לא פחות (להתרעוף, הילדין משחקין כדורגלה, וכולי).

כתוב תגובה לבַּיִם לבטל