פרגוניישן

אקדים ואומר: קר בירושלים.
אקדים ואומר 2: אכלתי שוקובו בפעם הראשונה מזה שנים, וזה היה ממש נעים להתמרח על הליבה השוקולדית הנימוחה, להתלכלך כמו ילדה בת שנתיים ולהתענג על כל שניה.
מרגוליס העביר לי את המשימה המעיקה של לרשום פוסט פרגון.
כאילו שיט, למי אני אמורה לפרגן בדיוק? לאמנים שאני אוהבת? לאנשים שאני מעריכה? לסופרים? למוזיקאים? לבלוגרים אחרים?
היופי הוא כנראה שאני לא צריכה אישור מאף אחד, ויכולה לעשות מה בא לי, כי פה זה המקום שלי. מצד שני אני לא יכולה שלא להרהר בתופעה של לומר לאדם אחר שאתה אוהב או מעריך משהו. מה מועטות הפעמים שבהם אנחנו באמת מסוגלים לקבל מאדם אחר המלצה. התגובה האופיינית שלי כשאני קוראת המלצה נעה בין התעלמות טוטלית, להשקעת שבריר שנייה או חצי עפעוף לכיוון ואז התעלמות טוטלית.
וגם מצד הממליץ התחושות קשות המה: כשאני תופסת דבר מה כאיכותי אני מצד אחד מתה שכולם יאהבו את זה כמוני ומתבעסת רצח כשאף אחד לא שם עלי, ומצד שני בכלל לא רוצה וגם לא מאמינה שמישהו אחר יכול לגלות את הקסם כפי שאני חוויתי אותו, כיוון שזה שלי ורק שלי.
טוב, ניגש לעבודה: השתדלתי לא לפרגן למי שלא זקוק לפרגון, אבל השתרבבו לי שניים בכל זאת. אהבה זו אהבה.

1. המוח – פרדי כסלו
פרדי כסלו וחברים לוקחים אתכם למסע בשוליה המלוכלכים של התודעה. כל החריג, המפחיד, המשעשע והמטריד באמנות, בטבע, במדע, בהיסטוריה ובתרבות. עדכונים מאזור חיוג 03 מוסרים שפרדי הוא אושיה תל אביבית. מנסיוני כל אינטראקציה איתו היא עוכרת שלווה ביסודה, כיאה לאדם שהוא, כבר שנים ארוכות, לא פחות מיצירת אמנות מהלכת על שתיים. ממליצה לכם להעמיק בבלוג.
2. שממל – דרור ויידמן
 חבר יקר. אי אפשר שלא לפרגן לאדם שמקנאים בו. בשנה האחרונה להקת שממל שייסד מצליחה למלא מועדונים פעם אחרי פעם. 11 חברה מגניבים, מוכשרים, נאים ומוזיקליים, מעבירים שעה של שירים וקטעים כיפים על הבמה. והכי חשוב: זה מצחיק. לאחרונה יצא סרטון חדש. שופו.
3. הוא צריך לנוח ושות'
הכלכלן שלא מפסיק להיות מתוסכל אבל ממשיך לכתוב בכזו התמדה, וכל פעם יוצא לו יפה. זה או הדם הרוסי הבוער בורידיו, או סטס מיסז'ניקוב שנותן לו השראה. כנראה השני. הוא בטח גם יבקש שאני אצנזר את זה. אה, ואני חייבת להתלהב רק לשנייה: פעם אני והכלכלן נפגשנו ללאנץ' במזנון הכנסת. היה של גדולים.
4. לוטה בערפל
יקירתי שבלעדיה חיי היו שוממים למכביר. כותבת מהלב. הפסיקה לכתוב באופן סדיר מאז שעברה לתל אביב. יותר מדי שמש. עם זאת, בזמן האחרון עשתה קאמבק זועם. טוב לדעת שגם במרכז מתעצבנים, התחלתי לחשוב שזה רק אני. אוהבת אותך מליון ושתיים עשרה. תכתבי עוד.
5. עידית
המודל לחיקוי שלי, אודה ולא אבוש. עידית כותבת בלוג אנונימי ברמות שאני לא הייתי מסוגלת להגיע אליהן. פאק, אין לה אפילו בלוגרול. מצד שני, האנונימיות הזו מאפשרת לה להוציא מעצמה את הכתיבה הכי אישית, הכי אינטימית, והכי אמיתית שפגשתי בעולם הבלוגים. לפעמים נדמה לי שהיא קוראת את המחשבות שלי. מצד שני, סנג'איה איז נוט לאב.
6. הוטרינרים והעוזרים שלהם בבית החולים הוטרינרי בבית דגן. אנשים שעובדים כמו מטורפים, אין לכם מושג בכלל, בשביל לרפא חיות מחמד שיקרות לליבם של בעליהם. רק ממרחק הזמן והציניות אפשר להעריך נכונה את מידת הרגישות והעדינות שבה התייחסה הרופאה הצעירה למשפחתי כשנאלצנו להרדים את החתולה הזקנה שלנו.
7. קרב סכינים
קרב סכינים הצליחה לעשות את הבלתי אפשרי: תכנית ריאליטי שלא מזלזלת בצופים שלה, והיא תענוג אמיתי (בעיקר לעיניים, לעזאזל). המנחים והשופטים מבינים על מה הם מדברים (לרוב, להוציא את ליה מהישרדות), המתחרים באמת יודעים לבשל, המצרכים טובים, זה לא כשר, ועדיין מביא רייטינג יפה. ושאפו לעודד מנשה על החמישים שפות שהוא דובר פתאום. מה נהיה.
8. למאט לוקס ודייויד וואליאמס, שהפכו את החודש האחרון לערבוב של בהייה במסך, הערצה, אהבה ותסכול. חוויה נדירה. קחו עוד אחד (מהמשובחים).
9. גם לחברה האלה הקדשתי לאחרונה שלושה חודשים של בלעדיות. תבורכו.

מעבירה ל:
כלכלן, לוטה, עידית, ברוטוס, onbread