ירושלים בראי הערק

טוב, תראו, אני בעבודה אבל בכל זאת, וכיוון שהבוס שלי עסוק בפגישות, והאשה הנחמדה שיושבת מולי לא באה כבר שבוע, ובאמת שאין לי יותר מדי מה לעשות, וכבר סיכמנו כאן שדקת עבודה שלי שווה חמש דקות עבודה של כל אדם אחר על הפלנטה, כי אני כזה כישרון, וכזה עילוי, וכל כך חדת אבחנה, שבאמת לא יזיק אם אני אקח כמה דקות ואפתח את צפונות ליבי ואקשקש קצת בשכל, כי באמת מזמן לא דיברתי על ירושלים עירי.
אני גרה בירושלים.
טוב, בכל מקרה. אתמול היה פה בעיר אירוע חביב שנקרא חג המוזיקה או משהו, שבמסגרתו היו הופעות ברחוב, והג'ירפות, ומיצגים אמנותיים משונים, ומלא בירות וערק (כי מסתבר שירושלמים אוהבים ערק). עכשיו תראו, אני מטבעי לא יצור שנוהג לצאת מהבית. אבל בזמן האחרון אני משתדלת לתת צ'אנס לירושלים להרשים אותי, כי אני יודעת שהיא צופנת בתוכה עוד כמה דברים מעבר לפיח ודוסים. אז לסיכום האירוע, יש לי כמה דברים לומר:
קודם כל, היה לי כיף. וזה מה שהכי חשוב בעצם. שתיתי מלא ואפילו קיבלתי כמה שוטים חינם כי לאחד החברים היתה יומולדת ונתנו לו. והייתי בחברה טובה.
דבר שני, לא ראיתי שום הופעה. כי עד שיצאתי מהבית היה עשר, והמשטרה סגרה את כל האירוע באחת עשרה. ואני שואלת: למה? עד שכבר יש פה משהו? מה, שולה שולמן צריכה ללכת לישון מוקדם כי היא צריכה מחר להגיע לכנס "ג'יואיש אמריקן מאמס אגאיינסט אסימילשן אוף דה קונגרגיישן"? קיבינימט, הייתם צריכים לראות את הפרצופים של כל הקהל כשהתחילו לקלוט שהערב נגמר: מאות אנשים מתהלכים להם לאט בעיניים בוהות, לא יודעים אם ללכת או להישאר, כי הם רוצים להישאר, אתם מבינים. יש בירושלים אנשים צעירים ומגניבים שרוצים לעשות דברים!
אז מצד אחד התבעסתי על הפיזור המוקדם, ומצד שני אני ארשה לעצמי להגיד משהו:
ירושלים זו תל אביב החדשה.
אני אסביר הכי טוב שאני יכולה כרגע, כי אני בהאנג אובר מאתמול:
יש בארץ הזו שתי ערים. תל אביב וירושלים. אני לא מכירה אף מקום אחר שראוי להיקרא עיר. תל אביב היום אוחזת במידת הפופולריות הגבוהה ביותר. אני אומר את זה באופן השטחי ביותר – אנשים הולכים היום לגור בתל אביב בגלל התדמית. תל אביב הפכה למרכז שסביבו קמו אינספור פרברים ונסיונות חיקוי זולים ועלובים (לא נעים לי מראשון אבל מה לעשות). כולם רוצים להיות תל אביב, אבל כמו שהיפנים מנסים להיות אמריקה ויוצא להם "ראש בקיר", ככה חקייני תל אביב שכחו את מה שהפך את תל אביב למגניבה מלכתחילה: מקוריות. יצירתיות. חדשנות. בשנים האחרונות תל אביב התנפחה לכאלה מימדים מפלצתיים שהיא קצת בלעה את עצמה.
וירושלים?
ירושלים לא מנסה להיות תל אביב. בירושלים יש רעננות. אולי זו הפוזיציה של האנדרדוג, אולי זה סם שפיגל או ניסן נתיב, או האקדמיה למוזיקה, אולי זה האויר, התאורה, העצבים, המוזרים, הקבצנים, החומוס, מי יודע קיבינימט. אבל אני מעדיפה פי שמונה מאות ללכת לראות הופעה במרקיה מאשר בתמונע. יש תחושה שהיצירה בירושלים באמת מנסה להיות מקורית ואלטרנטיבית וגם בלי להתנצל על זה יותר מדי. אחרי ארבע שנים בעיר הזו, והרבה כאב וצער עליה, אני יכולה היום להגיד בפה מלא שאני אוהבת אותה מאוד. וגם קצת גאה להיות חלק ממה שאני מזהה כהתחלה של משהו חדש. (טוב, חלק זה מוגזם, כולה יצאתי מהבית).

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

44 תגובות על ירושלים בראי הערק

  1. ז'אן ז'אק הגיב:

    קודם כל לשתות מים ולהחזיר לגוף נוזלים בעקבות החמרמורת.

    עם כל החיבה שאני מפתח אט-אט לירושלים (לא גרתי, אבל כשיש הזדמנות וכו' אני מבקר) תמיד חשבתי שקרב הערים הגדולות הוא בין חיפה לתל אביב. לחיפה תמיד היה פוטנציאל להפוך למשהו טוב יותר כעיר נמל והצוורון הכחול (ד"ש למנצ'סטר). שוב ושוב מפספסים וחורבים אותו כל פעם בצורה אחרת. יש גם את באר שבע ושמעתי שהתגלו שם סימני חיים.
    במחשבה נוספת, כנראה שאף פעם לא גרתי ב"עיר".

  2. אדר הגיב:

    חיפה? לא יודעת.
    כמובן שכשאני אומרת "עיר" אני מתכוונת במובן התרבותי, היצירתי, התפיסתי של המילה. כמובן שחיפה היא עיר ענקית ובאר שבע גם. אבל לומר שיש שם סימני תרבות – לא נראה לי.
    מצד שני, אסור לי להלעיז על דברים שאני לא מכירה, ככה לימדו אותי.

  3. בַּיִם הגיב:

    ורק ירושלים 02
    אהבתי 😉

  4. idit הגיב:

    הו, חצי גמר קרב סכינים!
    אגב ירושלים, אני בעד אסף, השף הירושלמי, כי השף המולקולרי מעצבן אותי

  5. אדר הגיב:

    מה זה בכלל שף מולקולרי? סתם תקעו מילה בלועזית.
    שמתם לב שהיום חובבי הטלויזיה הישראלית נחצים לשניים – חצי רואים את התכנית המגניבה והטעימה "קרב סכינים", וחצי מפגרים.

  6. idit הגיב:

    נכון. שכחתי את השף הצועק.
    סליחה, מה זה "ביצה שלא נולדה"?

  7. אדר הגיב:

    בדיוק מה שרציתי לשאול! ואני חשבתי שכל הביצים לא נולדו. מסתבר שטעיתי.
    קשה לי להחליט מי יותר סקסי ומקסים: סטפן או אלפרדו. אני כזו סאקר של כשרוניים.

  8. idit הגיב:

    אלפרדו! והוא יותר סקסי כטועם מאשר כשף. הוא הרבה יותר גברי מסטפן, סטפן עם הקשת בשיער וההיסטריות הצווחניות במטבח והצרפתית המעודנת הזאת, לא עושה לי את זה כמו אלפרדו והגבריות השקטה והבטוחה בעצמה והאיטלקית שלו.

  9. idit הגיב:

    אגב, גם לא הבנתי מה זאת מבחנת השתן הזאת שהשף המולקולרי קרא לה "שיפוד נוזלי"

  10. אדר הגיב:

    אולי זה קונסומה גשם ותולעי משי.
    אני חוששת שאני מסכימה איתך לגבי אלפרדו.
    היה היום מאמר בהארץ על מחקר שמצא שנשים לא נמשכות מינית לגופו העירום של הגבר כמו שגברים נמשכים לגוף האשה. נשים מתרגשות יותר, למשל, מנופים יפים מאשר מגבר מסוקס שמתהלך ערום על החוף. נשים, בניגוד לגברים, מתרגשות גם מלראות נשים מתעלסות (תמיד רציתי לכתוב את המילה הזו) זו עם זו וגם מלראות גברים מתעלסים זה עם זה, וגם מסתם גבר ואשה משתובבים. הן אפילו מתרגשות למראה קופים שעושים את זה.
    ומישהי שם כתבה באחת התגובות שהסיבה לכך היא שאשה נכנסת לראש של מי שהיא צופה בו וחווה את הרגשות שלו. ולכן אם היא רואה מישהו/י מתרגש/ת, היא נהנית.
    איכשהו זה מסביר גם למה נשים יכולות להמשך מינית לאלפרדו המכוער, שמתרגש כל כך מאוכל ומסביר יפה גם למה.

  11. idit הגיב:

    הוא לא מכוער-מכוער, הוא אולי לא יפה במובן הקלאסי של המילה.
    נראה לך שסטפן ואלפרדו חושבים שאהרוני מוזר?

  12. אדר הגיב:

    הם לא מבינים למה הסיני הזה מדבר עברית.
    זה מה שמגניב בתכנית הזאת, שיושבים שם שלושה אנשים שמדברים שלוש שפות שונות.

  13. idit הגיב:

    את מניחה שהם מבדילים בין עברית וסינית.
    אני מקווה שכפי שמסתמן עד עכשיו, השף המולקולרי הולך לאכול אותה. ושהם לא בונים לקראת הפתעה מבאסת.
    וכמו כן, אני לא רוצה לראות קינוחים שעשויים מעוף.
    וגם לא את החולצה הסגולה של ירון קסטנבוים.

  14. idit הגיב:

    "כי סטפן אוהב את הטבע, ואלפרדו גם". חוכמת חיים מולקולרית

  15. אדר הגיב:

    לא הבנתי אם השף המולקולרי הוא צרפתי או רוסי או מה. אבל שיעשה לי טובה ויקח את המנות המולקולריות שלו למקום אחר.
    יאללה ירושלים והשפים המצחיקים שלה!

  16. idit הגיב:

    איך אלפרדו סלחני עם המנות ומחפש את הטוב שבהן. הוא בטח יהיה אבא טוב.

  17. אדר הגיב:

    הוא לא כבר אבא?

  18. idit הגיב:

    אל תהרסי לי!

  19. אדר הגיב:

    הי, סטפן ניסח את הבעיה הישראלית: יש הכל מהכל וכולם מתחלקים, אבל זה בעצם מה שהורס את המנה.
    או משהו.
    אני רעבה.
    בא לי ביצה שלא נולדה.

  20. idit הגיב:

    הידד, בעזרת השם לא נראה יותר את המולקולרי ולגמר יגיעו הירושלמי והאלפרדואי.
    זמן ל"טינופת".
    לילה טוב.

  21. צר לי להתפרץ לדיון הביצתי המרתק, אבל רק רציתי להעיר ככה בשקט, שבין ירושלים לתל-אביב אני מעדיף לגור במושב. ככה. יותר נעים.

  22. אדר הגיב:

    אני פשוט בשלב כזה בחיים שבא לי לגור בעיר, אבל אני מאוד מכבדת את היישוב, המושב, הקיבוץ, הכפר, הכרם, הלול והרפת.

  23. אדר הגיב:

    גם כי בלול יש מלא ביצים שלא נולדו.

  24. זה היה יופי של פוסט ואני חושבת שאת לא היחידה שמרגישה שמשהו קורה בעיר זו. משהו טוב – הכוונה. דברים הרי קורים פה כבר שלושתלפים שנה. צריך לצאת יותר מהבית, אין ספק.

    :mrgreen:

  25. אדר הגיב:

    אני שמחה לדעת שלא רק אני מרגישה ככה.
    ובכלל טוב לראותך פה!

  26. עמית הגיב:

    אחלה פוסט. תמשיכי להנות ונתראה בדג מלוח.

  27. אדר הגיב:

    רק אם יש יוד!!

  28. מה פתאום רק את.
    בחודשיים האחרונים זה כאילו לא משנה איפה את מסתכלת – משהו מגניב קורה איפשהו. או ליתר דיוק – לא משנה מה את עושה, את מפספסת משהו מגניב כלשהו. רק שמשום מה זה לא גורם לי לתחושת החמצה אלא להפך – זה מאד מרגיע. כי מחר יהיה משהו אחר לעשות.
    זו כבר לא תחושת הבהילות שהייתה לי פעם, שאם אני לא אצא היום – מי יודעת מתי תהיה ההזדמנות הבאה. ההזדמנות הבאה היא בדרך כלל מחר.

    (ואפילו יש לי כמה תמונות מהעניין הצרפתי-מוזיקלי. אבל מחאה לפני מוזיקה (בכל זאת – ירושלים), ומחר המצעד אז התמונות יצטרכו לחכות)

  29. אדר הגיב:

    נכון, מחר המצעד, לגמרי שכחתי. אני שם.

  30. שחר הגיב:

    לא פייר מה שקרה פה.
    בלי להודיע מראש פתחתם מחדש את הטמטום כאן לחצי הגמר של קרב סכינים. באמת לא יפה.
    למרות שאני נקרעתי כל הזמן בין זה לבין הגמר של המטבח שהיה מרתק לא פחות (פלוס ילדה אחת להשכיב לישון, אבא טוב לפחות כמו אלפרדו אני). אפילו פרגנתי שני קטעים של "טינופת" לעידית, מה זה הדבר הזה מה?
    רגע, בכלל נכנסתי כדי להגיד שעולם התרבות מתחלק לשניים אלה שכותבים ערק ואלה שכותבים ארק (יש את אלה שלא כותבים לא את זה ולא את זה אבל אלה לא בני תרבות). אני אישית בעד ארק.

  31. אדר הגיב:

    זהו, ממש התלבטתי אם לכתוב ערק או ארק. ואז גיגלתי ערק ויצא מלא תוצאות מכובדות, אז אמרתי נו יאללה.
    כמה הבדלים קריטיים בין הטמטום לפה:
    א. עידית כאן.
    ב. זה היה ספונטני לחלוטין.
    ג. קרב סכינים בניגוד להישרדות זו דווקא תכנית מצויינת.
    ובכל מקרה אתה תמיד מוזמן לחלוק כל שביב טמטום איתנו, אפילו אם זה לא קשור לטלויזיה (נתראה שלישי הבא).

  32. idit הגיב:

    זה נכון. בטמטום לא הייתי רוב הזמן.
    חוצמזה יהיה נחמד להתדיין בחצי הגמר הבא (מיד אחרי ששחר יצטרף למשחק ויגיד במי הוא חושק יותר – סטפן או אלפרדו)
    ואני מתנצלת על "טינופת" : (

  33. אדר הגיב:

    אני חייבת לראות את הטינופת הזה שכולם מדברים עליו.
    עידית, אני לא מבינה איך עוד לא קיבלתי תגובה על מסכת ביצה.

  34. idit הגיב:

    גיא פינס אמר כרגע שאלה שמדברים בתכנית טינופת "נחשבים לאנשים מבריקים".
    אחרי שתצפי בזה את לא תרצי לדבר איתי יותר בחיים.

  35. idit הגיב:

    אה, ולא כולם מדברים על זה.
    למעשה,
    אם נדייק,
    אף אחד לא מדבר על זה.
    אני יוצרת דיבור סביב זה בקרב קהל של שלושה אנשים.

  36. idit הגיב:

    (שלושה אנשים כולל אותי)

  37. אריאל הגיב:

    באמת אחלה פוסט. בתור תל אביבי חדש יחסית (תאח"י), וירושלמי לצורך לימודים לשעבר (יצל"ש), דווקא בזמן האחרון חשבתי על זה והגעתי למסקנה שאני לא שונא את ירושלים, אני שונא להפסיד. וירושלים היא עיר שאני ושכמותי מפסידים. היא חומקת לנו מבין האצבעות וזה פשוט הטריף אותי לגור שם בגלל זה. הלוואי ואת צודקת לגביה, אבל אני מאוד סקפטי. עוד באירופה.
    ובנוגע לתל אביב: זו עיר שקשה מאוד לסכם. יש פה ממש מהכל, אבל המעלה הגדולה ביותר שלה היא שהיא נותנת לכל דבר להתקיים במסגרת שלה, ולכל אחד יש את הזכות להיות נורמלי כפי שהוא רואה זאת. כהכללה גסה, נעים פה יותר להיות עצמך. אבל חם נורא.

  38. אדר הגיב:

    אריאל, איזה כיף שאתה מגיב פה קודם כל.
    בנוגע לתל אביב, אני חושבת שאתה צודק במובן מסוים וטועה במובן אחר.
    תל אביב כביכול מאפשרת לך להיות מה שבא לך, והיא אכן מקבלת מגוון של מוזרויות ושונויות. מצד שני אתה חייב להסכים איתי שבתל אביב מורגש לחץ מאוד גדול להיות גם משהו שאתה לא – אופנתי, יפה, רזה, מגניב, וואטאבר. למשל, כשאני בירושלים אני מרגישה מאוד חופשיה ללבוש מה שבא לי, וגם אם זה שיא המכוער זה קביל. אבל בתל אביב אני תמיד מודעת לעצמי ולאיך שאני לבושה ונראית, תמיד נדמה לי שכולם בוחנים אותי. עכשיו, יש איזה 90% סיכוי שאני פשוט בחורה לחוצה טילים, אבל יש גם 10% אמת, לא?
    באופן כללי אני לא שונאת את תל אביב בכלל, אפילו אוהבת אותה לעיתים קרובות (במיוחד כשאני מחפשת שם חניה, זה מה זה כיף). אבל לירושלים יש לי רגשות מיוחדים מסוג אחר.

  39. אורן הגיב:

    ואני מוצא בירושלים דווקא את האינטלקטואליות. לא רק את החוויה התרבותית, אלא גם זו שמבקשת להיות אינטיליגנטית, מעודנת יותר. אירועי ספרות תמצא הרבה יותר שם מאשר בתל אביב, לעומת אמנות סתם. ואירועי הלימוד המשותף של עלמא או בית דניאל בתל אביב תמיד נראים לי כמו צל חיוור של המקבילות שלהם באלול או בית שמואל הירושלמיים. אבל אולי גם זו התרשמות סובייקטיבית יותר.

  40. אדר הגיב:

    אני לא ממש הולכת לאירועי ספרות או תרבות גבוהה בעיר. אני אוהבת בעיקר לראות טלויזיה בחצי סלון שלי ולפעמים לצאת לשתות בירה.
    אבל אני חושבת שאני מסכימה איתך, למרות שלא בדקתי.

  41. בַּיִם הגיב:

    הרוחות החדשות המנשבות בירושלים…
    ואף מילה על מופע האימים של האיטולות מירושלים בגשר ה'הללויה'!
    נערות עטופות בשקי אבל…כמה עצוב

  42. יניב הגיב:

    מפתיעה אותי כל פעם מחדש כמות הבלוגים שאני לא מודע אליהם (כמות הבלוגים שאני מודע אליהם = 1 בערך..) אני אפילו לא יודע איך מוצאים בלוג… כל פעם חברים מפנים אותי לאיזו כתיבה שנונה או קולעת כזו או אחרת..

    בקיצור – אחלה דבר, גם אהבתי את התגובות (לפחות את אלה שלא נגעו בתוכניות טלוויזיה), במיוחד את התגובה של העפרונית:
    "בחודשיים האחרונים זה כאילו לא משנה איפה את מסתכלת – משהו מגניב קורה איפשהו. או ליתר דיוק – לא משנה מה את עושה, את מפספסת משהו מגניב כלשהו. רק שמשום מה זה לא גורם לי לתחושת החמצה אלא להפך – זה מאד מרגיע. כי מחר יהיה משהו אחר לעשות.
    זו כבר לא תחושת הבהילות שהייתה לי פעם, שאם אני לא אצא היום – מי יודעת מתי תהיה ההזדמנות הבאה. ההזדמנות הבאה היא בדרך כלל מחר."

    יש עתיד!

  43. אם את רוצה להמשיך להנות מירושלים הזאת שלנו, אל תשכחי לעשות את הדבר הנכון באחת עשרה לנובמבר…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s