היום ואתמול

  1. "אוף, הצווארון הזה לוחץ לי"
    "אז אולי תגזור אותו"
    "לגזור אותו? השתגעת?"
    "מה, אתם לא הולכים עם חולצות קרועות?"
    "מה זה נראה לך פה, הניינטיז?"
    וככה, בלי לשים לב, עובר הזמן.
    (שיחה עם אחי, בן 18).
  2. ללכת לבריכה בלילה דבר שמעורר בי געגועים. שילוב של כלור ודשא עם איזו קרירות שמסמנת שזה לא הזמן הטבעי לטבול במים. כשהייתי בת 11 נסענו כולנו למלון בסיני, ואחרי ארוחת ערב ההורים שלי היו מרשים לנו ללכת שוב לבריכה ולשחות בין הפנסים. היה חם בחוץ והאויר היה יבש גם בלילה. הים הדיף ריח חזק והקקטוסים היו מוארים מלמטה. העולם היה מצומצם אבל ענקי, ואני הייתי מאושרת.
  3. לפני כמה שנים ההורים שלי ואחותי הגיעו לירושלים לפסטיבל חוצות היוצר. הצטרפתי אליהם ויחד שוטטנו בין הדוכנים המוארים. קנינו כמה דברים, דיברנו וצחקנו, וראינו גם הופעה. בסוף התעייפנו והתיישבנו על הדשא, בוהים בהמולה הלילית. לאבא שלי התחשק גלידה אמריקאית, והוא שאל אותנו מי רוצה להתחלק איתי בגלידה? אחותי אמרה שהיא לא אוהבת גלידה אמריקאית, ואמא אמרה שהיא בדיאטה וזה נורא משמין ועם הכרס שלך אתה לא צריך את זה, ואני אפילו שלא רציתי גלידה אמרתי אני אתחלק איתך, ויחד הלכנו לדוכן וקנינו גלידה וניל עם פצפוצים צבעוניים. ישבנו על הדשא ואכלנו מאותו גביע עם שתי כפיות, ולרגע אחד הסתכלתי עליו והוא היה נראה לי כמו ילד, אבא הילד, משוחרר מכל האחריות, העול והכעס והעולם הנוראי הזה, ולא חושב על כלום חוץ מגלידה טעימה עם פצפוצים צבעוניים. לא יכולתי להתאפק. הדמעות עלו לי בעיניים והייתי חייבת להסתובב ולקחת נשימה עמוקה כדי שלא יראו, שזה היה הרגע היפה ביותר בחיים שלי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

17 תגובות על היום ואתמול

  1. macphista הגיב:

    אני עדיין הולכת עם חולצות גזורות. הניינטיז לא מתו!

  2. סתם אחד הגיב:

    introducing macphista! moment killer 😀

    מקור: http://www.youtube.com/watch?v=Uc_hDy8xk0Y

  3. אדר הגיב:

    (: גדול
    (אבל לא יפה ככה להעליב!)

  4. macphista הגיב:

    אההה… טוב. לא הבנתי. אליוט מגניבה. למה להעליב?

  5. סתם אחד הגיב:

    אולי. אבל אחרי מרתון ציטוטי הסרטים של אלמה לכולם יש חשק להשוויץ בחוסר חיים שלהם 🙂

  6. אדר הגיב:

    גם אני חסרת חיים! לראיה: למה סקרבס הפסיקו אחרי פרק 11 את העונה השביעית המשמימה?

  7. סתם אחד הגיב:

    לא יודע. לי עדיין מהדהד בראש פיסת מידע שהתחלף השחקן הראשי….
    אה, וניצחת.

  8. לוטה בערפל הגיב:

    פוטס מאוד מאוד יפה ונוגע ללב.

  9. דאלי הגיב:

    הזכרת לי ממש רגעים ספציפיים בחיים.כשהיינו קטנים היינו הולכים לקאנטרי לשחות בבריכה בימים של "שחיה לילית" קראו לזה, ואני זוכר באמת שהיינו צוללים ומתלהבים שהיינו מרגישים את החום הזה של הפנסים מתחת למים. אחח היו ימים.
    אה והצווארון הגזור…לא ידעתי שזה עבר, זה עדיין יפה לטעמי.

  10. אדר הגיב:

    לזה בדיוק התכוונתי. אגב קאנטרי, נראה לי שהמושג הזה ממש פס מן ההוויה הישראלית (הצעירה לפחות).
    אני הייתי מלכת החולצות הקרועות. היתה את האסכולה של הגוזרים המקפידים, מסביב לצווארון, והאסכולה של הגוזרים המופרעים, שהיו גוזרים יותר מדי והחולצה ממש היתה נופלת, אבל אז היו רואים את החזיה ותכל'ס זה כל מה שהבנות רצו מכל הסיפור.

  11. דאלי הגיב:

    אה זה היה בכוונה שרואים את החזייה?זה היה באמת נורא מחרמן. במיוחד אהבתי בנות שהיו להן קצת נמשים על הכתפיים.גרררר סליחה סליחה, אני נסחף כאן.

    נ.ב: את יודעת שאנחנו נורא פתאטיים עכשיו אה? אם ילד יקרא את זה מהצד זתומרת.

  12. אדר הגיב:

    קודם כל אני שמה שלוש מאות שקל שאף ילד לא יקרא את הדף הזניח הזה בקרוב. הם עסוקים מדי באייסיפיו או בבלוברי או בפלייסבוק או מה שהם לא עושים בזמנם הפנוי השובבים הללו. אח.
    בקיצור נזכרתי שבתקופה הזאת היה מן קרב בין בנות שלבשו חולצות קרועות וממש רחבות ובין בנות שלבשו חולצות בטן. חולצות בטן היו מכה אפילו יותר גדולה מחולצות קרועות כי לא כל אחת יכלה ללבוש אותן, אבל כולן ניסו והתוצאה היתה עגומה, נניח בדומה למה שקרה לאחרונה עם הסקיני ג'ינס. הגדילו לעשות בחורות שלבשו חולצת בטן עם ציור של מיקי מאוס עליה, עוד תופעה פופולרית בשנות התשעים.
    בעצם, מה שאני מנסה לומר זה שאני מרוצה מהעובדה שגם חולצות הבטן וגם החולצות הקרועות זה פאסה.

  13. דאלי הגיב:

    עכשיו כשאת מציינת שאף אחד לא מגיע לכאן ממש עושה חשק להתפשט ולרוץ לתוך המים.

    אני דווקא אהבתי את העניין שהיה פעם עם חולצות הבטן, עד שהערסיות השתלטו על התחום ואז הפסקתי לאהוב את זה. את החולצות הגזורות הערסיות לא לקחו לשמחתנו, אולי בגלל זה עד היום עדיין שמור לי מקום קטן בלב לחולצה הגזורה.
    חוץ מזה, פעם הכל היה יותר פשוט ונכון והגיוני וכיף.או שזה רק בראש שלי.
    תעבירי את הקרפלך מיידלע.

  14. אדר הגיב:

    בקצב הזה גם אני אגיע ל130 תגובות לפוסט!
    הכנתי גיוועץ', אל תתמלא מהחלה

  15. העלמה עפרונית הגיב:

    אני מבקשת, לא רק מיקימאוסים! כל הרעיון היה להכנס לחנויות טישרטס ולקנות שם מידות של ילדות בנות שש אפילו שאת בת שש-עשרה (אני עדיין חושבת שזה לא רעיון כל כך רע, אגב).

  16. Brutus הגיב:

    כשהייתי בכיתה ב' אחת הבנות הגיעה עם חולצה כחולה ועליה ציור של מיקי מאוס או סתם איזה דובי. אבל הקטע המגניב היה שזו הייתה חולצה מצפצפת. כלומר, כשלוחצים על המיקי מאוס. זה היה ממש מגניב בשלב הראשון, אבל כשבהפסקה הגדולה חצי כיתה דחפה לה ידיים לאין-ציצים שלה בשביל הציף ציף בסוג של הטרדה מינית לא מודעת, זה כבר היה הרבה פחות מגניב. בשבילה זאת אומרת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s