בברוז'

נוסעים לברוז'. באוטו של ויולט: פרנצ'סקו, ליזי, אנה. באוטו של ג'וליאן: ראמאזן, לאורה, לוקה, אדר.

אנחנו יוצאים מאוחר, אף אחד לא הצליח לקום בשעה נורמלית, כי אתמול היתה כאן מסיבה ספרדית. חבורת הספרדים הצפופה שגרה אצלנו החליטה לחלוק עם שאר העולם שאינו ספרד את תרבותם היחודית, משמע מאה חמישים סירי סנגריה וקצת חטיפים. מוזיקה ספרדית ברמקולים, מדי פעם שניים מחליטים לפצוח בריקוד פלמנקו מאולתר. הספרדים מתנהגים בול כמו ישראלים. הם נמוכים ורועשים, ואוהבים לדבר רק עם ספרדים אחרים. לנו נשאר רק לשתות.

נוסעים לברוז'. אני יורדת למטה להיפגש עם השאר ומבינה שקר מדי לחולצה קצרה וז'קט. אבל זו התלבושת שבניתי עליה, ועכשיו אין לי ממש אלטרנטיבה ראויה לשמה. אני רצה לחדר, לנסות למצוא משהו אחר, ומסתפקת בחולצה אפורה דקה ובמעיל עבה אך גברי משהו. זה לא מספיק טוב, אני מבינה כשאני יורדת חזרה ומתבוננת סביבי. הבנות נראות מעולה. ואני, עם כל ההשתדלות העלובה שלי להתאים את עצמי, מרגישה מגושמת, שמנה ולא מעניינת.

נוסעים לברוז'. יש. יצא שאני יושבת ליד לוקה, האיטלקי. אם יש בעולם הזה דירוג של יופי מוחלט, יופי אלוהי אפשר לקרוא לזה, הוא כנראה נמצא בראש הרשימה. לא אכפת לי פשוט לנעוץ בו מבטים רק כדי לספוג עוד קצת ממנו, סתם שיהיה לי למזכרת, שאוכל לספר עליו לנכדים או משהו. ותראו, אני יושבת ממש צמוד אליו במושב האחורי. שהנסיעה תימשך מצדי לנצח, אני מוכנה.

אבל אין עונג ללא כאב, נכון? אנחנו יצורים תאבי תשומת לב. ותשומת הלב של האיטלקי לא מופנית אלי, בטח שלא בתנאי התחרות שאני נמצאת בהם.

לאורה יושבת במושב הקדמי. גרמניה. המקבילה הנשית-קוסמית של לוקה. אם לא הייתי יודעת שהיא סטודנטית לעיתונאות הייתי מהמרת על דוגמנית בלי למצמץ. וכאילו זה לא מספיק, גם מתלבשת מושלם וגם, ירחם השם, אינטליגנטית.

יש לה חבר, ולו יש חברה. השאירו אותם אי שם ונסעו לחמישה חודשים. הוא מציק לה, נוגע בה, מקניט, היא מחזירה, יו נו – דה יוז'ואל. אני יושבת באמצע המושב האחורי ומנסה להיראות יותר רזה. אולי אני צריכה להכניס את הלחיים פנימה, או סתם להתכווץ. לא נראה לי שזה עוזר במיוחד, הרי כולם כבר יודעים איך אני נראית.

שתבינו – כן – אני דווקא בסדר בסטנדרטים ישראלים, שחס וחלילה קוראי היקרים לא יחשדו שהכותבת פרה, אבל זה לא מספיק טוב כאן. כאן כדי לבלוט צריך להיות מקל עם מלתחה. ואני לא.

מדי פעם לוקה משתעמם ומקדיש לי דקה מזמנו היקר. אני נוצרת את השניות בהן מזדמן לי להסתכל לו ישר בעיניים ממרחק חמישה סנטימטר. קצת קשה לי להתרכז. אולי הוא יכול פשוט להסתכל עלי עוד קצת ולשתוק? ממילא מה שהוא אומר לא ממש מעניין, הוא ילד בן 22 עם בדיחות של בן 14. אבל אלוהים, הוא כל כך יפה.

מימין, ראמאזן מתורכיה. גר באיסטנבול, אבל במקור מהמזרח, כורדי. מדברים קצת על הצבא, מספר לי על הסכסוך אצלם. בתורכיה יש גיוס חובה, כמו אצלנו, אבל שם מגויסים גם הכורדים, ונלחמים בכורדים אחרים, לוחמי גרילה, וכך יוצא לא פעם שאדם הורג את אחיו. בגלל זה, הוא אומר לי, אני שונא צבא, וחושב שצריך לפרק את כל הצבאות בעולם. איבדתי כבר כל כך הרבה חברים ובני משפחה, שאני לא מרגיש. התרגלנו למוות והוא נראה לנו טבעי, וזה הדבר הכי גרוע.

חוזרים מברוז'. לוקה נרדם לי על הכתף לשניה. אני מרגישה כמו ענק, או הגיבן מנוטרדם. אל תזוזי, דאמיט, אל תזוזי.

האוטו נשאר בחנייה של האוניברסיטה, ואנחנו משרכים את דרכנו הארוכה הביתה באוטובוס וברכבת, רטובים, רעבים ומלאי בוץ. לוקה מכין לנו פסטה עם שמנת וסלמון, אני מביאה חסה, ויולט גזרים ודיאט קולה, פרנצ'סקו עגבניות. אוכלים בשקט, עייפים. ויולט ג'ינג'ית צרפתיה קטנה ויפה, עוד תחרות. זה לא פייר, אני חושבת ומעשנת עוד סיגריה מיותרת. מה עוד אפשר לעשות במצבים כאלו? אני לא עצמי כאן. עדיין לא. עצמי כבר היתה מסתדרת, מוצאת את התנוחה החברתית הנכונה, את הנישה שלה, מושכת אליה, איכשהו, את תשומת לב. ואני בעיקר עסוקה בלהרגיש כמו דוב מיותר.

וכל היום הזה, כל היום אני חושבת איך זה שאתה, שדווקא רוצה, אפילו אם זה רק לכמה ימים, שמחכה לי שנה ועוד שנה, שאיכשהו צץ וחוזר לחיי כל פעם ועכשיו פתאום שוב, דווקא אתה לא מספיק לי.

b1.jpg

פוסט זה פורסם בקטגוריה החוויה הבלגית. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על בברוז'

  1. ניימן הגיב:

    הסטנדרטים האירופאיים ליופי לא שונים מאלו הישראליים? כבר קרה לי לא מעט פעמים שחברים גרמניים נשארו אדישים מול מה שאני מגדיר שיא-היופי פוטנציאל-דוגמנות, אבל לא יכלו להוריד את העיניים כשפגשנו ישראלית שנחשבת סטנדרטית במושגים שלנו.

    (וסליחה על הריח העז של שטחיות ההודעה שלי :] ).

  2. efyska הגיב:

    אני אוהבת את ברוז'.

  3. R הגיב:

    It seems like you are having a good time. Even though Luca wants the German girl, or the French. Who cares? Italians are not good for you 😉 You made me smile and you made me remember some of my old experiences in the diaspora!
    Good luck !

  4. אדר הגיב:

    ניימן – יכול להיות. כבר יצא לי להיות ליד אירופאים כאלו, אבל כנראה שזה לא ככה במקרה הזה. ואיזה שטחיות איזה, פה אנחנו אול אבאוט אפירנסס.
    efyska – אכן, יפה שם. אני צריכה לחזור, לא מיציתי בכלל.
    R – תודה. ואיטלקים זו באמת בעיה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s