המשבר – טעימה

אני רוצה לומר דבר מה.

הייתי רוצה שנהיה יותר ג'נטלמנים. ג'נטלמן זה מישהו שתמיד דואג שהאנשים הסובבים אותו יחושו בנוח. ג'נטלמן הוא אדם עדין.

הוא בטח לא אדם כוחני שמדבר תמיד בקול רם, שהזמן אץ לו, שלא שם לב שהוא מוחץ אותך עם המילים והמחוות שלו. התנהגות כזו יכולה לגמד גם את המבריקים בינינו.

אנחנו חברה כוחנית, כלומר חברה שהיחסים (בעלי המשמעות) בין היחידים או הקבוצות בה נקבעים לרוב על פי מידת הכוח או האגרסיביות שהאחד מפעיל על השני, ולא בצורה של דיון, נימוסים, שיתוף, הבנה הדדית, דיפלומטיה. חברה שבה אתה חייב להפוך בעצמך לאדם כוחני כדי לשרוד, ולוותר בדרך על הרבה תכונות טובות ונעימות שיש בך.

אז עכשיו, בפרספקטיבה קצת שונה, אני רואה את זה בבהירות גדולה יותר. וזה כואב לי בין היתר כי אני יודעת שהחיים כאן כבר הספיקו לשנות אותי לרעה מהבחינה הזו, וכי עכשיו אני כבר לא יודעת עד כמה אני רוצה לחיות תחת התנאים האלה. מאוד מדכא.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה תלונות הציבור. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על המשבר – טעימה

  1. Brutus הגיב:

    יאללה יאללה, שמענו אותך גם כן.
    עכשיו סתמי ותעמדי בתור כמו כולם.

  2. salat הגיב:

    Why I never!

    (מה קורה)

  3. Brutus הגיב:

    נוור סיי נוור, כפרה.

    (ברוך השם. נחיתה קשה, הא?)

  4. לוטה בערפל הגיב:

    אני מקווה שאת מגזימה.
    לא טועה, כי יש אמת בדברייך, אבל מקווה שלא נצטרך לוותר על התכונות שלנו,
    אלא רק להתאימן לסיטואציה ולאמץ חזות של כוחניות שנעשה בה שימוש מועט ככל הניתן.
    באמת לא קל ולא פשוט, אבל שביל אמצעי שיצור רגעים יפים, רכים ונעימים מדי פעם.

    אופטימיות ונאביות חולקות גבול דק ומטושטש

  5. salat הגיב:

    לוטה, זה בדיוק העניין. החזות הכוחנית אולי התחילה רק כחזות, כמו חתול שמקמר את הגב שלו כדי להיראות יותר גדול ולהפחיד חתולים אחרים, אבל הכוח הוא דבר משחית. אי אפשר לעשות את זה לאורך זמן, ואני חושבת שהיום אנחנו כוחניים על אמת ולא סתם.
    והרגעים הנעימים האלה, וואלה – הם הולכים ונעשים נדירים יותר ויותר.
    כמו שאומרים (כל מיני אנשים): זה לא נעים, ובטח לא מצחיק!

  6. עכמרתול הגיב:

    אני חושב שאנחנו פשוט מוציאים את העצבים על האנשים הלא נכונים.

  7. salat הגיב:

    ומי הם האנשים הנכונים?

  8. עכמרתול הגיב:

    חסר לך על מי להוציא את העצבים? לא יודע, האחים עופר, פוליטיקאים, אנשים שמרביצים לילדים שלהם או לחיות המחמד שלהם, ילדים ערסים שמנגנים מוזיקה מהפלאפון שלהם באוטובוסים. זקנות שנזכרות שהן צריכות לרדת מהאוטובוס אחרי שהנהג כבר יצא מהתחנה. לא חסרים אנשים שהעולם צריך להיפטר מהם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s