הגיע הזמן הזה בשנה שהוא זמן בלגאן מוחי. כנראה שהגיע. לעולם אין לדעת באיזה שלב בדיוק יתחיל הראש לעשות את שלו ולהסתובב כאוות נפשו בלי לשעות לתחנוני, בשם הסדר הטוב. אני הולכת עם הזרם ועוברת יום ועוד יום בלי לחשוב, בבקשה רק בלי לחשוב היום. החשיבה על עצמי היא פרויקט עכשיו, בין הפרויקטים האחרים שמלווים אותי ללא הרף. לפעמים אני מצווה על עצמי: "עכשיו תחשבי על עצמך"! עוצמת עיניים, חצי משפט מתנסח בראש והופס, מתגנב לו משהו שלא הספקתי ואיש שלא פגשתי והמחשבה הלכה לאיבוד! לא ככה החלטתי שאהיה ולא ככה רציתי.
אבל אין היום באר מתאימה לצרוח לתוכה, אז הצרחות נשארות בחלל הראש.
סלט ירוק 
(משהו חכם ותומך)
ואיך תמונה של גלידה נוזלית מתקשרת לפוסט?
זו יצירה של אמן שנקרא ארנסטו נטו.
ואני מעדיפה תגובות שטותיות מאשר נסיונות תמיכה, כי אני לא מאמינה שזה באמת עוזר בבלוגים. אז תודה.
תחושה מוכרת.
תנסי לעשות רק דבר אחד בו זמנית.