למה לכל העמים מגיע שיהיה להם עתיד ורק לנו לא?
מכאן, דרך האינטרנט, הכל נראה רקוב. פוליטיקה שמקיאה מתוכה אנשי חזון ומושכת אנשים קטנים וטפשים, מדינה בלי אופק, עם אנשים שהופכים יותר ויותר צרים, עיוורים, קטנוניים, הוא עשה לי אז אני אעשה לו, נראה להם מה זה, הכבוד שלנו, הכבוד שלו, למה הוא ולא אני, למה אני ולא הוא.
אני מסוגלת לקרוא רשימה של 300 טוקבקים בוואינט על הפלטה האחרונה של משרד החוץ, וכמה שזה גורם ללב שלי להתכווץ וללחיים שלי להאדים, אני ממשיכה לקרוא את "סטודנט מבש" ו"רינה מאופקים", ששוזרים פניני לאומנות במחרוזת חיי. אני באמת לא יודעת למה אני עושה את זה לעצמי.
ועוד יותר גרוע, אני מגיבה. תגובות קצת מסבירות, קצת זועמות, קצת מצחיקות, בשמות בדויים לגמרי. נסיון, שנובע מאיזה מעין מאוד נאיבי בתוכי, להיות קמצוץ של מה שנראה לי כשפיות, בים של טירוף.
אבל זה שוחק לי את הכל. את ההרגשה שאנחנו באים מאותו מקום והולכים לאותו מקום. את העבר ואת ההווה ואת העתיד.
אז על מה בכלל יש לדבר?
סלט ירוק 
אני חושבת שהעתיד היה יותר ורוד פעם לפני המצאת הטוקבק.
אמנם הישראלים זורקים את עצמם לתוך הטוקבק עם עוצמה טימטומית חסרת תקדים,
אבל אני בטוחה שכל עם הקורא ומתעמק בטוקבקיו מקבל חלחלה ורעד.
מדובר באנשים שתמיד היו שם ותמיד חשבו דברים טיפשיים
ועכשיו יש להם במה קלה וזמינה לקשקש בקומקום כמו שאומר מעסיקי הנוכחי.
זה חסר השלכות, זה חסר אמצעי זיהוי וזה חסר משמעות.
שלא לדבר על ההיא מקריית חיים שמגיבה לכל דבר מיליון פעם באיזור התרבות/רכילות של וואינט.
לא שאני קוראת את הדברים האלה
גם מכאן, דרך האינטרנט, הכל נראה רקוב.
רק שאצלנו זה גם ב-3D.
לוטה – את באמת חושבת שזה חסר משמעות? את לא חושבת שזה עושה לנו משהו, להחשף לכמות כזו של אלימות ושנאה מילולית? אני חושבת שזה כן חשוב.
ברוטוס – אחלה רעיון לאווטאר 2!
נראה לי שמידה דומה של טמטום ורשעות יש גם מחוץ לעולם הוירטואלי שרק משקף אותנו בעוצמות גדולות יותר כי האנונימיות מאפשרת לנו להקצין עמדות בלי לקחת על כך אחריות.
בדיוק אתמול היה דיון שקשור לזה בלונדון וקירשנבאום.
הייתי ממליצה לך לקרוא פחות YNET נראה לי שזה עושה טוב לבריאות באופן כללי.
לאחרונה אני גם בקושי צופה בחדשות (שממילא הפכו לתערובת של פרומואים מסחריים ומסרים רדודים) ועודף העיתונים בבית רק גורם לי לקרוא כותרות בלבד. ממילא זה בד"כ מתמצת מספיק טוב את התוכן של ה"מאמר". איכשהו נדמה שאין חדש תחת השמש והכל חוזר על עצמו שוב ושוב במן ברבורים אינסופיים של אותם פוליטיקאים ואנשי תקשורת שנהנים להשמיע ופחות לשמוע.
אבל גם אני חוטאת בקריאת טוקבקים ואפילו בטקבוק בעצמי פה ושם כשאני חושבת שיש לי משהו להוסיף ל"דיון". אני מניחה שכעס (ושנאה) הוא מניע חזק יותר לטקבוק מרגשות חיוביים ולכן גם יש הטיה לטוקבקים שליליים יותר.