שוכרים דירה בירושלים. הזוועה מכה שנית.

יוצא שבזמן האחרון אני כותבת פה רק פוסטים זועמים. אני צריכה חופשה.
השבוע קרו לי כמה דברים די מעצבנים, שכתוצאה מהם עברתי כל מיני טלטלות במצב הרוח ויצאתי חבוטה ומאובקת. אני כמובן מדברת על לא אחר מאשר שוק הנדל"ן הירושלמי, שוק שאפשר ללמד אותו בחוג לכלכלה כמודל מושלם לכשל שוק מושלם.
נתחיל בסיפור האישי שלי. אלוהים, רק מלכתוב את זה אני מתחילה להזיע מרוב עצבים. כבר לפני חודש סגרתי עם בעל הדירה שלי על חידוש חוזה במחיר חדש, קצת יותר גבוה מהיום אבל באמת שסביר. מצאתי שותפה חדשה, עברנו על החוזה ואישרנו אותו, וקבענו פגישה לחתימה. על הדרך אני ושותפי הפורש הזכרנו לבעל הדירה (כפי שאתם רואים פה מדובר באדם לבבי והגיוני. אני אפילו לא אכנס למידת הגסות והכוחנות שהוא הגיע אליה בשיחה האחרונה שלנו, בלי כל סיבה כמובן – חוץ מזה שיש לי ואגינה ולא בולבול) על הכסף שהוא חייב לנו בעקבות ירידת שער הדולר (שילמנו מראש), הוא אמר משהו כמו "בסדר אין בעיה" ושכחנו מזה.
ביום של החתימה, חצי שעה לפני שתכננתי לעלות על האוטובוס לתל אביב, קיבלתי ממנו טלפון שבו הוא מודיע לי שאין בכוונתו לשלם את ההפרשים, ושאם לא נוותר על ההחזר (אלפי שקלים) הוא לא יחתום איתנו על חוזה. שוחה בבריכה של הלם, התחלתי לנהל איתו סוג של משא ומתן עקום על בכמה הוא בעצם רוצה להעלות את שכר הדירה. הוא נקב במספרים לא רציונאליים, ולא הצלחנו להגיע להסכמה. וחוץ מזה, מאוד התקשיתי להשלים עם הנוכלות הזו. בסוף הודעתי לו שאני לא מעוניינת במחיר שהוא מציע ואני רוצה את ההחזר שלי.
ואז החלטתי שאני עקרונית לא מוכנה לחתום על חוזה עם רמאים, ולא משנה מה יציעו לי אני לא מתפשרת. אני הולכת לחפש לי דירה אחרת.
ואז ראיתי את המחירים בשוק.
מחירי הדירות בירושלים עלו מעל ומעבר לכל דמיון ואיבדו באופן מוחלט את הקשר למציאות. דוגמא: אחותי גרה בתל אביב, ממש על פינת קינג ג'ורג', בדירה אמנם מצ'וקמקת אבל במרכז העולם, עם חדר גדול, סלון ומרפסת, כל מה שצריך. היא משלמת 300 ₪ פחות לחודש ממה שבעל הדירה שלי דורש. עכשיו, עם כל האהבה שלי לירושלים ולמה שיש לה להציע, אי אפשר ברצינות לומר שזה הגיוני שצעיר ירושלמי ישלם שכירות גבוהה יותר מצעיר תל אביבי. אני לא מבינה איך העיר הזאת חושבת להמשיך להתקיים עם העיוות הזה. קיבינימט, אין עבודה, אין תחזוקה, אין תחבורה ציבורית, מה יחזיק אותנו פה, האוויר? לפעמים נדמה לך שהעיר הזאת מנסה בכוח להעיף אותך ממנה, ואתה מתעקש ומתעקש להיכנס בדלת. זה פשוט אבסורד מעליב.
אבל העיקר שהזוג פלדמן יוכלו לבוא למות פה אחרי שנים של צבירת הון בלונג איילנד. ובעוד איזה עשר שנים, כשכבר לא ישאר אף צעיר בעיר, כשעסקים ומקומות בילוי יסגרו, כשהעיר תהפוך שוממת וגלגלי קוצים ירחפו להם מחורבותיו של חומוס בן סירא לכיוון ההוא עם החולצות, בליווי מוזיקת קאנטרי חסידית, אולי אז מישהו בעיריה ישים לב. חבל שאנחנו החילונים לא מסוגלים להתאחד ולעשות איזה מרד שוכרים. הרי כל אחד מאיתנו שמסכים שיעלו לו את המחיר דופק את השני.
והכי חבל שאני הולכת להתפשר עם הבן זונה על מחיר גבוה ולהשלים עם החרא הזה, כי הובלה זה יקר וחיפוש דירה זה תהליך סוחט נפש ומייגע. הנה אתם רואים כשל שוק בהתגלמותו: מחיר שלא משקף תועלת אך עם זאת ממשיך לעלות ולעלות. יש רק הסבר אחד לזה: אי רציונאליות.