פרק ב', ובו החבורה מגלה את מגילת הכשפים של החשמן

לפני חודש ומשהו פגשתי איזה מכר באוניברסיטה, והחלפנו כמה משפטים מנומסים, נו אז מה אתה עושה, איפה את גרה, כל זה. אחר כך הלכתי הביתה.
לפני יומיים חבר טוב שלי פגש את אותו מכר במסיבה, ומסתבר שהמכר שאל אותו עלי – מה שלומי, איפה אני עובדת, ואז הוסיף: "אתה יודע, פגשתי אותה לפני כמה זמן, היא לא נראית טוב. היא נראתה ממש שפופה, כאילו רע לה".
עכשיו, לא הייתי מייחסת לזה חשיבות גדולה מדי, אם זאת לא היתה הפעם השלישית שזה קורה לי.
בפעם הראשונה אמרה לי חברה שפגשה אותי לצהריים בעיר: "מה קרה, את נראית לא טוב", ובפעם השניה אמרה לי אשה שאני מאוד מעריכה את דעתה: "אדר, את נראית לא טוב, עייפה, מה קורה?" – ושתיהן הסתכלו עלי בדאגה אמיתית.
וגם לזה לא הייתי מייחסת חשיבות גדולה מדי, אם בשלושת המקרים לעיל דווקא הרגשתי סופר מעולה עם עצמי ועם העולם בדיוק כשהם ראו בי משהו אחר לגמרי.
אפשר לתת לזה שני הסברים:
א. כשאני מרגישה טוב עם עצמי אני מזניחה את עצמי חיצונית.
ב. כשאני מרגישה טוב עם עצמי אני לא מרגישה צורך להיות נחמדה-מזויפת לאנשים אלא פשוט להתנהג כמו עצמי (=למלמל בקול צרוד ולחייך חיוך עצל). מה שאומר שאולי אנשים אוהבים זיוף.
האמת היא שלא ממש אכפת לי. בפעם הראשונה מזה מלאן שנים החיים שלי קצת מאופסים, ואם זה אומר שהבחוץ התבלגן על חשבון הבפנים, לא נורא.

פוסט זה פורסם בקטגוריה אני. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

11 תגובות על פרק ב', ובו החבורה מגלה את מגילת הכשפים של החשמן

  1. macphista הגיב:

    יודעת מה? במקומך הייתי מתעודדת. זה רק אומר שלאנשים אכפת ממך.

  2. אדר הגיב:

    אני יודעת שאכפת להם, אין ספק. זו פשוט שאלה של מה לעזאזל אני משדרת החוצה. בעיני רוחי אני רעננה כאפרסק. מבחוץ? כנראה יותר כמו אפרסמון ישן. (אפרסמון זה ד-ו-ח-ה)

  3. לוטה בערפל הגיב:

    אפרסמון זה לא דוחה. זה מתוק וטעים, ואולי קצת מעורר מחלוקת במרקם. אבל אתם שונאי האפרסמון לא מבינים כלום מהחיים שלכם.

    אולי במקרה כל המכרים האלה נתקלו בך באותה דקה ביום שבה את ממש עייפה? הדקה הזאת ביום שבה את יכולה להרדם בהליכה (אצלי זה יוצא בערך ב15:14)?

    אני חושבת שאת נראית נפלא… אבל זו רק דעתי…

  4. אדר הגיב:

    איכס! אפרסמון, פרי הרוע.
    וגם אני חושבת שאת נראית נהדר יקירתי. שופרא דשופרא

  5. סתם אחד הגיב:

    +1 למקפיסטה (לא נמאס לך להיות צודקת?), בתכלס צריך להיות אחלה של חבר בשביל לדאוג ככה למישהו.
    סעיף ב נשמע סופר הגיוני. אנשים מתים על זיוף, ואת צריכה לזכור שאנשים לא רגילים לכנות. זה שאת מסתובבת לך שמחה ומבסוטית יכול להראות מוזר אבל על הזין שלך, העיקר שטוב.

  6. אפרת הגיב:

    היתה תקופה שהאמנתי בפירוש ציני וחשדני כלפי מגפת ה "מה קורה איתך את נראית שפופה". חשבתי שזו דרך קלה להראות איכפתי. אם את שפופה מבפנים מי ששואל אותך יוצא סופר-רגיש, ואם את לא הוא יוצא סתם רגיש.
    היום, למרות שזנחתי את הציניות ואת ייחוס הכוונות הנסתרות לשואל, אני עדיין בספק לגבי לגיטימיות השימוש באמירה כזו- בכל מקרה מי שאומרים לו שהוא נראה רע מרגיש לא טוב עם העניין- אנחנו מעדיפים להראות נהדר גם בזמני שפל וגם בשיאנו, ושאלות דאוגות כאלה מנפצות לנו את הדימוי הזה שאחנו נראים טוב בכל מצב, וזה מבאס.

  7. אדר הגיב:

    אפרת – נכון!

  8. מירי הגיב:

    אפרת- ממש נכון!

    אני כבר סיכמתי עם חברה ללימודים ששאלה בסגנון: "קרה משהו?" או " הכל בסדר?" היא אינה שאלה באמת, אלא אמירה.

  9. Brutus הגיב:

    לדעתי את נראית פגז ואפילו לא ראיתי אותך, אז קל וחומר ואחת כמה וכמה.

  10. אדר הגיב:

    יש! גרמתי לשני מגיבים לומר שאני נראית טוב!!! האגו שופץ

  11. cupid הגיב:

    זה ממש מתקשר למה שכתבתי בבלוג שלי אבל גם די סותר את זה. אני דווקא מאמינה שכשמרגישים טוב זה מקרין החוצה, אני רואה את זה גם על עצמי. אולי אלו שאמרו לך את זה באמת סתם ניסו להראות שהם רגישים לסביבה, כשבעצם הם טעו בגדול.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s