אימפריית האור

מגריט
היום שילמתי מלא יורואים והלכתי לראות תערוכה של רנה מגריט שמוצגת כאן בבריסל. מהתבוננות ביצירות שלו ובעיקר מהפרטים על חייו שהיו כתובים על הקיר בפונט חיוור שבקושי הצלחתי לקרוא, הבנתי שהוא מזכיר לי מישהו שאני מכירה והדמיון ביניהם הפליא אותי מאוד, עד שחשבתי שאולי האדם הזה בעצם מחקה, במודע או שלא במודע, את רנה מגריט, הן בסגנונו האמנותי, שבוודאי אינו דומה בפועל ליצירותיו של מגריט אלא הולם יותר את ההווה כמתבקש מיצירת אמנות, והן בבחירותיו האישיות (עבודה, חברים, אשה). בעודי עומדת מול הפונט החיוור האמור לעיל ומחייכת לעצמי צעקו לי החבר'ה "אדר, כבר היינו כאן". טוב.

אדיבות
אתמול הלכתי לבקר בתחנת המשטרה המקומית לצרכים בירוקרטיים. בבריסל יש לכל שני רחובות וחצי תחנת משטרה משלהם, ורק בה אפשרי לנהל את עניינך. מבירור קצר באינטרנט גיליתי שתחנת המשטרה שלי נמצאת בסמוך לפארק אך כשהגעתי לכתובת האמורה לא הצלחתי להבין איפה התחנה – ראיתי רק תיאטרון ואת בניין הפרלמנט הבלגי. הסתובבתי הלוך וסבוב ואפילו שאלתי כמה אנשים שניסו לכוון אותי, אבל כל מה שהצלחתי למצוא היה שער שחור קטן עם סמל של אין כניסה עליו. בסיבוב השני מצאתי ליד השער שוטר רזה ששתה קפה. שאלתי אותו איז דיס דה פוליס סטיישן והוא אמר ייס, באט את צריכה להכנס מהכיוון השני והצביע לכיוון הפארק עצמו. נכנסתי לפארק אך כל מה שראיתי היה אדמה ועלים רטובים, ואנשים שעושים ג'וגינג בגשם. החלטתי להפעיל מחשבה מקורית ולהכנס לראש הבלגי. נכנסתי לאחד משבילי הבוץ הקטנים משמאלי, הלכתי בו מעט והגעתי לשער שחור קטן לא מסומן. פתחתי אותו ולאחר כעשרה מטרים הגעתי לבקתה שהיא תחנת המשטרה שלי. השוטרת שישבה בקבלה היתה די מופתעת שמישהו הצליח למצוא אותה, אך הצליחה להרגע מספיק על מנת ליידע אותי שהשוטר הממונה על הכתובת הספציפית שלי, מר X, אינו נמצא היום, אבל היא תמסור לו את הפרטים שלי על מנת שיצור איתי קשר טלפונית. היום בבוקר קיבלתי ממנו שיחת טלפון מאוד אדיבה.

לימודים
האוניברסיטה בארץ מפעילה עלי לחץ למצוא נושא ומנחה לתזה. פפף.

עברית
אין אף מדינה בעולם, חוץ מישראל, שבה מדברים עברית. אני לא מדברת על מדינה שבה השפה העיקרית היא עברית, אלא על מדינה שבה מדברים גם עברית, כשפה שניה או שלישית. נניח הצרפתים, כשהם נוסעים לארצות הברית, אנגליה, גרמניה, ספרד או אפילו ישראל, יש שם אנשים שיודעים צרפתית – אפילו ברמה מאוד נמוכה. או דוברי אנגלית שנוסעים, טוב, לכל מקום בעצם. תחשבו כמה מוזר יהיה להגיע למדינה שבה מדברים קצת עברית, במבטא קצת אחר, עם שגיאות קלות. המקבילה היחידה לזה שיש לנו, לדעתי, היא סיני או השטחים, אבל זה לא אותו דבר.

חלום
בבוקר קמתי כי מישהו שלח לי הודעה: "את באה למוזיאון מגריט היום?", ומיד שמטתי את הטלפון ונזכרתי בבעתה בחלום ממנו התעוררתי והתחלתי לייבב על הבוקר. לא קורה הרבה, שמתעוררים ומתחילים מיד לבכות, אבל קורה. לפעמים. חלמתי שאחי הקטן הוא יונה והוא מנסה להכנס אלי לדירה מהחלון ולהתיישב לי על הלמעלה של הארונות. עכשיו, אני יודעת שיונים עושות נזק מאוד רציני מבחינה אסתטית, שלא לדבר על הגיינית, והוא לא יכול להשאר אצלי בבית, פשוט לא יעלה על הדעת, ולכן אני סוגרת בכוח את החלון ומשאירה אותו בחוץ והוא מנסה להכנס ואומר נו תני להכנס ושובר את הזכוכית ואז אני לוקחת מטאטא קש ודוחפת אותו החוצה, לא, אתה לא יכול להכנס, אתה צריך ללמוד להסתדר לבד בלי ללכלך לי את הארונות, תעוף החוצה ופתאום אחותי עומדת לידי ועוזרת לי לדחוף אותו שלא יכנס גם מהצד השני של החלון ושתינו נאבקות איתו וצועקות עליו תעוף תעוף, אבל הוא מתעקש ומחייך תוך כדי שהוא חובט את עצמו אל החלון השבור.

כשהתת מודע מתחיל לדבר בדימויים כל כך ברורים, זה אומר משהו.